|
|
עמוד:14
14 ים טרייבר שהאחיות יסכימו שהיא תוריד את התחבושות . שהיא מתה ללכת בלעדיהן ולראות איך היא נראית . שהיא מקווה שהוא יאהב איך שזה יצא . מי יאהב ? שאלתי אותה וסובבתי את הראש לכיוון המיטה שלה . בעלי, אמרה . אני מקווה שהוא יעוף על זה, זו מעין הפתעה קטנה שעשיתי לכבודו . הוא חוגג ארבעים, ואת יודעת איך הם לפני כל עשור חדש . פתאום הם במשבר וחושבים שהם איבדו אותה . את מי ? שאלתי . את הגבריות, ענתה . אז חשבתי שהוא ישמח שאני אגדיל . זה היה גם החלום שלי כל החיים, שלא תחשבי שזה רק בשבילו, היא אמרה והישירה מבט לכיוון החזה שלי, שהיה מכוסה היטב בתחבושות ובכותונת ובשמיכה עם הלוגו של בית החולים . זה הציק לי שהם כאלה קטנים, שאפילו חזייה במידה של ילדות קטנות נשארת ריקה . רציתי למלא את החזייה, שיהיה לו משהו לתפוס . נראה לי שהוא ימות על ההפתעה הזאת . זו מתנה לשנינו, היא אמרה כשהקאתי שוב אל תוך הדלי שהיה מונח לידי . כמה סי-סי את שמת ? היא שאלה אותי . אמרתי לה שאני לא באתי להגדיל אותם . אז מה באת להגדיל ? לא, לא באתי להגדיל כלום, אמרתי . אז מה בחורה יפה כמוך באה לעשות כאן ? ידעתי שהיא לא חושבת שאני יפה, בטח שלא בכותונת בית החולים . אמרתי שבאתי כדי להוריד אותם . להוריד ? היא שאלה אף על פי שהיא בטח שמעה — החדר היה שקט למעט הרעש
|
|