|
|
עמוד:13
פתח דבר | 13 בקביעה שהרמב"ם "חזר בו" משיטתו המקורית, משתדלים להסביר את שתי הדעות שבדברי 7 הרמב"ם – ולהלכה סומכים על שיטתו העדכנית במשנה תורה . לעומת זאת, בשיטה המחקרית שנקטתי ניסיתי לזהות שינויים מתודיים-עקרוניים בגישתו של הרמב"ם אל מקורותיו – במקום להתייחס לכל סתירה וסתירה לגופה . בעבודתי הראיתי שכל שינוי מתודי שכזה הוליד עשרות דוגמאות של מקרים פרטיים – הבדלים בין פירושו של הרמב"ם למשנה לבין משנה תורה . על תעודת תואר השני שלי חתום היה הדיקן דאז, הרב פרופ' חיים סולובייצ'יק . כמה שנים לאחר מכן הפכו מסקנותיי בעבודה זו לניצניה של עבודת הדוקטור שלי בתלמוד שהוגשה לסנאט אוניברסיטת בר-אילן ב- 1987 , שמונה שנים לאחר עלייתי ארצה . בבר-אילן פגשתי את ראש המחלקה המדעי היהדות, פרופ' צבי אריה שטיינפלד ז"ל, ושוב פגשתי את פרופ' פלדבלום ז"ל לאחר עלייתו ארצה ; אולם הגדול מכל החוקרים שפגשתי בבר-אילן היה המנחה שלי בעבודת הדוקטור, סיני ועוקר הרים, הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין שליט"א . להערכתי, הרב הבלין שייך לזן המיוחד של דמויות מופת תורניות-אקדמיות כגון הרב דוד צבי הופמן זצ"ל, הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל וייבדל לחיים הרב פרופ' חיים סולובייצ'יק, לצד ענקי רוח אחרים שהקדישו את מלוא מרצם לחקר משנת הרמב"ם בהלכה ובמחשבה : הרב יוסף קאפח זצ"ל, הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל, הרב פרופ' שאול ליברמן זצ"ל, הרב פרופ' בנימין זאב בנדיקט זצ"ל, הרב פרופ' יצחק טברסקי זצ"ל וייבדל לחיים הרב יצחק שילת שליט"א . מהרב פרופ' הבלין רכשתי את המיומנות הנדרשת לעיון בכתבי היד של הרמב"ם וגדולי הראשנים האחרים . ערכה של שעת פגישה אישית עימו לא יסולא בפז . פגישה כזו הייתה שווה בעיניי לקורס פרונטלי סמסטריאלי . אסיר תודה אני להאי גברא רבה בישראל על הידע, המתודה המחקרית, העידוד, הסבלנות והתמיכה שהעניק לתלמידיו בכלל ולי באופן אישי בפרט . שמה של עבודת הדוקטור שלי היה "העקרונות השיטתיים כיסוד לחזרותיו של הרמב"ם ( מפירוש המשנה למשנה תורה ) " . לאחר עבודה סיסטמתית של השוואה מדוקדקת בין שני הספרים – פירוש המשנה ומשנה תורה – הן מבחינת הפירוש והן מבחינת פסקי ההלכה, הגעתי 8 גיליתי שם שרוב החזרות לסכום כולל של 749 ( ! ) מקרים של שינויים וחזרות בין שני הספרים . הן פועל יוצא של שינוי כיוון מתודי ביחס למקורות . בעבודה זו עסקתי ביחסו של הרמב"ם 9 לתורת הגאונים, ללשונות פירוש ולסתמא דגמרא, לכללי הפסיקה לתלמוד הירושלמי, ולמנהגים . חלקו הראשון של הספר שלפניכם עוסק בחמשת הנושאים הללו . 7 ראה יד מלאכי, כללי הפוסקים, כללי הרמב"ם והראב"ד והסמ"ג, א : י : כשהרמב"ם סותר עצמו מפירוש המשניות לחיבור היד אין לסמוך אלא על מ"ש בחבור, כ"כ הרב"י בי"ד סי' רצ"ד ד"ה ומ"ש שנוהגת וכתב הכנה"ג שם שכ"כ הרדב"ז בח"ב סי' רפ"א ( ובמודפס הוא סי' תק"ף ) ועיין בשדה יהושע דף ק"ח וז"ל הרמ"ע סוף סי' קי"ז פירוש המשניות דקטנותא נינהו ולא מקשינן ליה מינייהו . וכן ראיתי למהר"י קורקוס בפי"א מהלכות תרומות סוף הלכה י"א שכתב כי לא דקדק במשנה כל הצורך . 8 נתון מדהים זה הובא אצל טברסקי, מבוא, עמ' 277 – 278 , הע' 39 ( צריך לתקן "אדלר" במקום "אלדר" ) . 9 תמצית דבריי התפרסמה כמאמר : "יחסו של הרמב"ם לתלמוד הירושלמי ( פרק בחקר פירוש המשנה להרמב"ם ) ", ז' עמר וח' סרי ( עורכים ) , ספר זכרון לרב יוסף בן דוד קאפח, ירושלים, 2001 , עמ' 202 – 235 .
|
|