|
|
עמוד:8
8 || הקדמות החיים בתוך מורכבות נתפסים לעיתים כגורם שלילי, של מתח ומועקה . הקושי להחליט נחשב לתכונה מגונה . הנטייה למצוא דרך ביניים מתפרשת כפשרנות לא ראויה, ומי שאינו עקבי בבחירה בצד אחד עלול להיות מוצג כהפכפך . מספרים שהרבי מקוצק ביקר את הרעיון של הליכה בדרך האמצע ואמר : הסתכלו ברחוב וּרְאו, בני אדם הולכים בצדדים, רק הסוסים הולכים באמצע . יחד עם זאת, הבחירה בקוטב קיצוני אחד אף היא אינה פשוטה ויש לה מחירים משלה . היגררות לקיצוניות, האשמה בצרוּת אופקים, צער ותסכול על הוויתור וההחמצה של הצד האחר . לפיכך סבר הרמב"ם שרצוי שהאדם ילך בדרך האמצע ( המכונה גם "שביל הזהב" ) בגיבוש אישיותו ואורחות חייו, וימצא את נקודת האיזון בין המידות השונות של הנפש . 2 ישנה גישה הגורסת שהחיים בתוך מורכבות היא דרך החיים הרצויה והנכונה . ישנה תפיסה בעולם היהודי המודרני שמניחה שהפסוק "טוב אשר תאֱחֹז בזה וגם מזה אל תנח את ידֶךָכי יְרֵא אלהים יֵצֵא את כֻּלָּם" 3 מציע דרך חיים ראויה ונכונה . הפסוק הזה משקף, בעיניי, את תמצית תפיסת עולמה של הציונות הדתית . כפי שיוסבר מייד – ציונות-דתית לא רק כזרם בהיסטוריה של הציונות וכמגזר בחברה הישראלית, אלא כשם להשקפת עולם כללית של דתיות מודרנית, האֲמונה על שילובים בין עולמות . שנים רבות נהגו לזלזל בהשקפת העולם הציונית-דתית ולראותה כמין פשרה דלה 4 בשנים בין שני המחנות הברורים והיציבים שמשני עבריה, החילוניים והחרדיים . האחרונות, קיימת נטייה להצביע על המתחים הפנימיים שבתוך הציבור הציוני הדתי ולתאר את התחלקותו למחנות וחוסר יכולתו לגבש השקפת עולם אחידה, 5 הרמונית ושלמה, מפני שהוא נקרע בין הקטבים והקצוות . בעיניי, שתי הגישות הללו נובעות ממבט חיצוני שאינו יורד לעומקה של תפיסת העולם הדו-קוטבית והרב-ממדית של הדתיים המודרניים והבתר-מודרניים . בספר הזה אנסה לפרוס את תפיסת העולם הזאת, שבעיניי אינה אמורה להיות נחלתו של ציבור מצומצם אלא יש בה כדי להתוות דרך חשיבה ופעולה לאדם ולחברה בעולם של מבוכה ורב-גוניות תרבותית .
|
|