מבוא

עמוד:13

נפש בשיקום | 13 לפני שנים אחדות הוזמנתי להיות חבר בפורום של מטפלים לקויי ראייה ועיוורים, המסייעים למבוגרים ולילדים עם קשיים שונים . שם התחדדה הבנתי לגבי הקשר בין זהותי כמטפל לבין מגבלת הראייה שלי, ועד כמה עיצבה המגבלה את הזהות שלי כאיש מקצוע, לא פחות מהאדם שאני . אני מאמין כי כל מגבלה, בין אם מולדת או נרכשת, אם אחרים מבחינים בה מייד או לא, משפיעה על אופיו של האדם המתמודד איתה . הוא עשוי לסלוד מעצמו בגללה או לקבל את עצמו איתה, אבל היא תמיד שם . מנקודת המבט שלי, זו התמודדות שלעולם אינה נגמרת . ההשלכות של פגיעה פיזית או של מחלה המובילה למוגבלות, עשויות להיות קבועות או משתנות, לצמיתות או לתקופת זמן מוגבלת . בדרך כלל יידרשו מאמצים וכוחות רבים, פיזיים ונפשיים, על מנת להתמודד עם תהליך השיקום בדרך לתפקוד מיטבי ולבניית שגרת חיים שונה המותאמת למגבלה . המוגבלויות מתפרסות על פני קשת רחבה של פגיעות הנחלקות לכמה סוגים : פגיעה נרכשת, הכוללת נזק לאיבר או לחוש ; מחלות כמו פרקינסון, סרטן, סכיזופרניה או זאבת ; פגיעות מולדות כגון מחלה גנטית, לקות חושית, מוגבלות שכלית התפתחותית ( מה שכונה בעבר פיגור שכלי ) או פגיעה ביכולות חברתיות ( כגון הפרעות על הספקטרום האוטיסטי ) . בספר זה אתמקד באחד ההיבטים המשמעותיים המלווים את ההתמודדות השיקומית - ההיבט הנפשי . ברור כי קיימת שונות גדולה בביטוי רגשי בין אנשים עם מוגבלות דומה, וישנם גם הבדלים משמעותיים בין מאפייניה הייחודיים של כל מוגבלות . עם זאת, נדמה כי קיים גם מכנה משותף המחבר בין אלו המתמודדים עם מגבלה, המתבטא במגוון רחב של תגובות ותחושות רגשיות, קשיים תפקודיים ואפילו התייחסות חברתית .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא