|
|
עמוד:12
12 | מחוות בתקשורת רב-אופנוּתית, בהוראה ובלמידה | אורית פוקס מחוות של ילדים בזמן דיבור חושפות לעיתים ידע שאינו מתבטא בדיבורם, במיוחד על סף למידת משימה חדשה . גולדין-מידו טוענת כי אי-התאמה בין מידע המועבר במחוות לבין זה המועבר בדיבור מנבאת פתיחות להוראה וללמידה . זאת משום שביטוי מקביל של שני רעיונות במשימה אחת עשוי ליצור אי-יציבות קוגניטיבית המובילה לשינוי . מחקריה הראו כי ילדים שהפגינו אי-התאמות כאלה לפני לימוד תרגילי שוויון מתמטיים או משימות שימור, הפיקו תועלת רבה יותר מההדרכה . המחוות תומכות בשינוי ידע בשני אופנים : דרך השפעות תקשורתיות – בהצביען על היות התלמיד בנקודת מעבר ( בדומה לאזור ההתפתחות המקורב של ויגוצקי, 2012 ) , ודרך השפעות קוגניטיביות – בהקלת המאמץ הקוגניטיבי . כמו כן, המחוות יכולות לשמש ככלי אבחוני, כאשר נוכחותן או היעדרן עשויים לסמן קושי התפתחותי עתידי . השער החמישי, חקר מחוות בקרב ילדים עם צרכים מיוחדים, כולל את חמשת פרקי הספר האחרונים . שער זה מתמקד במגוון אוכלוסיות ובהן ילדים על הספקטרום האוטיסטי, ילדים עם תסמונת דאון, ילדים עם תסמונת ויליאמס, ילדים עם הפרעת שפה התפתחותית וילדים כבדי שמיעה וחירשים . הפרק השמיני מתמקד באוטיזם . אחד המאפיינים המזהים של הפרעת הספקטרום האוטיסטי הוא ליקויים בהתנהגויות תקשורתיות לא-מילוליות . מחקרים רבים מראים כי ילדים עם אוטיזם או עם סבירות מוגברת לאוטיזם משתמשים במחוות בתדירות נמוכה יותר מילדים עם התפתחות טיפוסית, אך בדרכים דומות . הקשרים הניבויים בין מחוות להתפתחות שפה מאוחרת, המאפיינים התפתחות טיפוסית, נמצאו גם באוכלוסיית הילדים עם אוטיזם, אם כי לעיתים בתהליך מעוכב . מעניין לציין כי למרות השימוש המופחת במחוות בקרב ילדים בספקטרום האוטיסטי, הוריהם אינם מראים הבדל בהפקת מחוות בהשוואה להורי ילדים עם התפתחות טיפוסית . הפרק התשיעי עוסק בשימוש במחוות בקרב ילדים עם תסמונת דאון ותסמונת ויליאמס – שתי תסמונות גנטיות מולדות שמקורן בליקוי כרומוזומי ומתאפיינות בדרגות שונות של מוגבלות שכלית . ילדים עם תסמונת דאון מציגים עיכוב בהתפתחות השפה החורג מהצפוי על פי העיכוב הקוגניטיבי, בעוד שבתסמונת ויליאמס נפוץ רעד שרירים המשפיע על התפתחות המוטוריקה . המחקר בתחום מציג תמונה מורכבת : חלק מהמחקרים מדווחים כי ילדים עם שתי התסמונות משתמשים במחוות ובסימנים מוסכמים בשיעור דומה או אף גבוה יותר מילדים עם התפתחות טיפוסית כפיצוי על קשיי דיבור . לעומת זאת, מחקרים שבחנו הפקות ספונטניות בהקשרים טבעיים מצאו כי ילדים עם תסמונת דאון מפיקים פחות מחוות, גם כשכמות הדיבור שלהם דומה לזו של ילדים עם התפתחות טיפוסית .
|
|