|
|
עמוד:11
מה זה אם לא אהבה 11 חיה בו מדי יום, בלית ברירה . הוא לא רק הפיצול בין האישה והאמא שאני לבין החוקרת והמרצה שאני ( אם כי הוא גם, כמובן, והמסות על הגוף ועל האימהות מנסות לאחות אותו ) , והוא לא רק הפיצול בין מי שאני למי שאני רוצה להיות ( "ד"ר מירי כהן- אחדות" אמרתי לעצמי בראש ) , או בין מי שרצה קדימה, נחושה, למי שרוצה רגע לנוח . עשר המסות בספר מתארות את הפיצול הזה — שאולי צריך לראות בו סדרה של פיצולים, אחד מוביל לשני, באופן בלתי נמנע — מתוך הבנה שהוא אינו מקרי, והוא גם לא רק שלי . הוא הפיצול שחיות בו נשים היום — גם כשהן משכילות, גם כשהן עצמאיות, גם כשהן בחרו בזוגיות שוויונית . לפעמים המסות מנסות להציע פתרון, דרך לגשר על הפער הבלתי נסבל, ולפעמים הן פשוט מצביעות עליו, מתבוננות בו . רבות כבר כתבו על הפיצול הזה, ורבות עוד יותר הרגישו אותו . אבל כמו הפטריארכיה עצמה, שיש לה מופעים מגוונים, שמתממשת בדרכים שונות בהקשרים שונים, כך גם הוא, מבצבץ מכל מיני סדקים ובכל מיני רגעים מאושרים . ולכל הפחות, אני חושבת, צריך להביט בו ביושר, לדבר אותו ולכתוב אותו . הספר עוסק אפוא בחוויות של פמיניסטית ישראלית בעשור השלישי של שנות האלפיים . מי שהתבגרה בעולם שבו פמיניזם רדיקלי כבר שריר וקיים, שרואה סביבה כל יום את מיתוס היופי ואת הניסיונות לשבור אותו, שצפתה בתדהמה בתנועת MeToo ובשלל השפעותיה ( כולל תגובת-הנגד, שהתגשמה באופן מסויט במיוחד בדמותו של דונלד טראמפ ) . מי שנתקלת ב"העצמת נשים" בכל מקום שאליו היא פונה, ובכל זאת לא מצליחה שלא להבחין שנשים משׂתכרות פחות, חוות יותר אלימות ועושות יותר עבודות בית . המסות בספר הן תוצאה של מבט ביקורתי ששוכלל במשך
|
|