|
|
עמוד:12
עטר מאור 12 התחמושת שנורית בחוץ אין-סופית . אני לא יכולה להרשות לעצמי שהם יתייבשו . אני לא רוצה שיהיו להם זיכרונות רעב . אני מחליטה לצאת . מזכירה להם שלא משנה מה — הם נשארים פה . רצה למטבח, תופסת כל מה שאני יכולה ורצה חזרה . סוגרת . מגישה להם מים . הם אוכלים עוגת שמרים שהכנו אתמול . הכנו חלק לעצמנו, וחלק חילקנו לשכנים הקשישים בשכונה . מה איתם עכשיו ? "אמא, אפשר עוד עוגה ? " כן . והם אוכלים . "אמא אפשר עוד עוגה ? "
|
|