|
|
עמוד:14
14 שבע הנסיכות בָּהָרָם דרך את קשתו וירה חץ ששפשף את אוזנו של הפרא . החיה הרימה את פרסתה כדי לשפשף את השריטה, ובאותו רגע שילח בָּהָרָם לעברה חץ נוסף והצמיד את פרסתה לאוזנה . אף על פי כן לא זכה לדברי שבח מפיה של פֵטְנֶה על מיומנותו . "הצלחת בכך משום ששקדת להתאמן בירייה בקשת שוב ושוב . " לגלגה עליו, "תרגול, מלכי, עשוי להפוך כל אומנות למושלמת . " זעמו של המלך גאה בקרבו והוא ציווה על אחד משומריו להוציאה להורג . עתה התחרטה פֵטְנֶה על לעגה . היא ידעה שבעוד ימים אחדים ישכך זעמו של המלך . היא התחננה בפני השומר, לחוס עליה ולא להרגה מיד כי אם לדחות זאת בשבוע . השומר היה אמור לבשר לבָּהָרָם - גוֹר על מותה . "ראה נא," אמרה לו, "אם ישמח המלך למשמע הידיעה על מותי, הרוג אותי מיד, אבל אם יצטער ויתאבל, השאירני בחיים . " השומר, שחשש לחייו אם יציית לפקודת המלך ובסופו של דבר יעורר עליו את חמתו, הסכים להשאירה בחיים . וכך, לאחר שבעה ימים, התייצב לפני בָּהָרָם - גוֹר, ואמר לו כי פֵטְנֶה הוצאה להורג כמצוותו . דמעות זרמו מעיניו של בָּהָרָם והוא ביכה מרה את מותה . השומר חס על כן על חייה של פֵטְנֶה . הוא הביא אותה לארצו שלו הרחק מחצר המלך ושיכן אותה בביתו . והנה, ביתו של השומר היה ביתן שגרם מעלות של שישים מדרגות הוביל אליו . זמן קצר לאחר שהגיעה לשם פֵטְנֶה, המליטה אחת הפרות עגל . פֵטְנֶה טענה את העגל שאך זה נולד על כתפיה והעפילה אתו במעלה שישים המדרגות עד לפתח הביתן . במשך שש שנים, יום אחר יום התמידה להעמיס אותו על כתפיה ולעלות במדרגות הביתן . העגל גדל והפך לשור אך בזכות האימון המתמיד עדיין עלה בידה לשאת אותו בקלות . לאחר שש שנים ביקשה מן השומר הנאמן להזמין את המלך להתארח במעונו וליהנות מהכנסת האורחים שלו . באחד הימים יצא בָּהָרָם לציד בערבה הסמוכה לביתו של השומר .
|
מינרוה
|