|
|
עמוד:14
14 שאלת פלסטין בעיקר משום שלרעיון הפלסטיני ( אשר גיבשנו מתוך התנסותנו האישית בנישול ודיכוי מדיר ומפלה ) יש קוהרנטיות, שלה נענינו כולנו בהתלהבות מוחלטת . בספר זה ניסיתי לתאר את הטווח המלא - של כישלון הפלסטינים, ושיבתם המאוחרת - בפרטים מהחיים אשר חוו . עם זאת, אני מניח, שהבעיה הפלסטינית מעוררת מיד אצל רבים מקוראיי את נושא ה"טרוריזם", והרי מחמת אסוציאציה בלתי - הוגנת זו בעיקר, לא אתייחס לטרוריזם בהרחבה בספר זה . שכן, להקדיש מקום נרחב לטרוריזם, פירוש הדבר להתווכח מעמדת התגוננות, בין בטענה שה"טרוריזם" שלנו מוצדק, ובין בטענה שאין כזה דבר הנקרא טרוריזם פלסטיני . העובדות סבוכות הרבה יותר ולפחות על כמה מהן כדאי לחזור כאן . במונחים מספריים גרידא, במספר האנשים ובכמות הרכוש שנהרס, אין להשוות בין מה שעוללה הציונות לפלסטינים ובין מה שעוללו הפלסטינים, כתגמול, לציונים . ההתקפה הישראלית הבלתי - פוסקת כמעט על מחנות אזרחיים של פליטים פלסטיניים בלבנון ובירדן בעשרים השנים האחרונות, אינה אלא הוכחה אחת מני רבות של ממדי ההרס הבלתי שווים . מה שיותר גרוע, לדעתי, הוא הצביעות של הטיעון האינטלקטואלי והעיתונאי המערבי ( וללא ספק הטיעון הציוני ליבראלי ) , הנדרש רק לעתים רחוקות לטרור הציוני . היש משהו פחות הוגן מן הרטוריקה העוינת על טרור "ערבי" נגד "אזרחים ישראליים" או "ערים" או "כפרים" או "תלמידי בתי - ספר", והדיווח הניטראלי על התקפות "ישראליות" נגד "עמדות פלסטיניות", שעל פיו אין איש יודע כי המדובר במחנות פליטים בדרום לבנון ? ( אני מצטט עתה מדיווחים אודות תקריות שקרו לאחרונה, בסוף דצמבר 1978 ) . מאז 1967 , עת כבשה ישראל את הגדה המערבית ואת עזה, לא חלה הפוגה כלשהי בפגיעות
|
מינרוה
|