|
|
עמוד:13
דמוקרטיה התאגדותית 13 בספר ולאורך גבולות המדינה . חברי הקהילות הללו מקיימים בגופם, במשך עשרות שנים, את הריבונות הישראלית בגבולות מאוימים ומופגזים . לאורך שנים, שבמהלכן הופקרו בחזית, חברי קהילות אלה דבקים במקומות יישובם — ומתוך כך גם במשימתם הלאומית — מרצונם החופשי . לבסוף נאלצו אף להגן בגופם על גבול המדינה שעות ארוכות עד להגעת הצבא . רבים מהם שילמו על כך בחייהם ובחיי יקיריהם . הם נרצחו, נחטפו ונפגעו בגופם ובנפשם . ואף על פי כן, מרבית השורדים עוסקים במרץ מעורר השתאות בשיקום קהילותיהם ויישוביהם . שנית, במסגרת הפינוי ההמוני של אזרחים מבתיהם באזורים המותקפים נוכחנו בכוחן של הקהילה וההתאגדות, אשר בימי שגרה, נותר לרוב שקוף ומובן מאליו . קהילות שפונו, אפילו כאלו שנפגעו אנושות, הפגינו יכולת מרשימה לתפקד במשותף ולקיים את מערכות הערבות ההדדית שלהן בעת חירום גם מחוץ ליישוביהן . ואילו משפחות ויחידים, שפונו מיישובים עירוניים, שלא במסגרת קהילות מאורגנות, מצאו עצמם נתונים יותר לחסדי המדינה, אשר לרוב — במיוחד בתקופה הראשונה — התקשתה לענות על צרכיהם הבסיסיים והמיידיים . אין זאת אומרת שהחברה העירונית נעדרת רקמה קהילתית, אך זו ניכרת בעיקר בהקשרים משפחתיים,
|
|