מבוא

עמוד:13

13 מבוא ז'ו טוֹנְג ( Zhou Tong ) ומתמחה בצ'וּאוֹזִ'יאָוֹ ( Chuōjiǎo ) . הוא מתואר כיליד מחוז קִינְג' ( Qinghe ) , גבוה ונאה, בעל גוף שרירי, עיניים בורקות וגבות עבותות . הוא התייתם בילדותו וגודל על ידי אחיו הבכור הגמד ווּ דָלָנְג ( מילולית : וו המבוגר ) , סיפור מלחמתו של ווּ סוֹנְג עם הנמר מתחיל בעת שהוא נמצא בדרכו לביתו ומגיע לעיר הנמצאת לא הרחק מרכס גִ'ינְגְיָנְג . הסיפור שתרגומו ניתן כאן, לקוח מתוך הופעה של אמן הסיפור וָונְג שְׁיָאוֹטָנְג שנערכה בנובמבר 1992 . הטקסט מופיע באחד מספריה של ויבקה בורדהל ( Vibeke Børdahl ) , פילולוגית ( חוקרת לשון ) דנית שעסקה שנים רבות בחקר הדיאלקט הסיני המדובר בעיר יַנְגְז'וּ שבמזרח סין . בתי ספר למספרי סיפורים בסין . שיטות לימוד, מסירה וביצוע בימתי בעקבות מחקריה הפילולוגיים התוודעה בורדהל לקיומם של בתי ספר למספרי סיפורים בעיר והחל לחקור אותם . עבודתה התפרסמה בספר "המסורת האוראלית של סיפור - סיפורים בעיר יַנְגְז'וּ" ( The Oral Tradition of Yangzhou Storytelling ) . הסיכום שלפניכם מבוסס על הפרק הראשון בספרה . בסין יש מסורות רבות של העברה בעל פה של סיפורי עם, שירי עם, בלדות ואפוסים . אחת מן המסורות האלה היא מסורת של סיפור - סיפורים מקצועי בעיר יַנְגְז'וּ ובסביבותיה . אומנות הסיפור ביַנְגְז'וּ שייכת לקבוצת אומנויות הדיבור המסורתיות של סין, כלומר אומנויות שבמרכזן עומד הטקסט המושמע ולא המוסיקה . המסורת של יַנְגְז'וּ היא מסורת של סיפור סיפורים ארוכים שפה ושם משובצים בהם גם קטעי שירה חרוזים . אומנות זו נקראת בסינית פִּינְגְשׁוּ . ככלל, זו אומנות של אדם אחד או כמו שאומרים בסינית : 'יִי רֵן יִי קוּ', כלומר "אדם אחד, פה אחד" . בדרך כלל מדובר במספרים גברים, אך ישנן גם מספרות מקצועיות . המספר יושב ליד שולחן וטווה את סיפוריו כשלרשותו מקל קטן, ממחטה,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא