|
|
עמוד:10
10 הר אנלוג העתיקות . הענפים השונים של תורת הסמלים היו מזה זמן רב תחום העיון החביב עלי מכל – האמנתי בתמימותי שמבין אני משהו בנושא – ונוסף על כך פיעמה בי תשוקת אהבתו של אלפיניסט להרים . המפגש בין שני תחומי התעניינות כה מנוגדים באותו נושא, ההר, העניקה לפסקאות מסוימות במאמרי נימה לירית ( צירופים כאלה, עד כמה שעלולים הם להיראות בלתי מתאימים, משחקים תפקיד נכבד בתהליך היצירה של מה שקרוי באופן רגיל בשם שירה ; אני רושם הערה זו בתורת הצעה למבקרים ולאסתטיקנים המבקשים לשפוך אור על מעמקיה של לשון מסתורין זו ) . תמצית דברי הייתה שבמסורת האגדתית ההר הוא החוליה המקשרת בין הארץ לשמים . פסגתו הבודדת נושקת לעולם הנצח ובסיסו מתפצל לשלוחות מרובות בעולמם של בני תמותה . ההר הוא הדרך שהאדם יכול להתרומם בה אל האלוהי ושהאלוהי מתגלה בה לאדם . האבות והנביאים דיברו עם אלוהים פנים אל פנים במקומות גבוהים . בהר סיני ובהר נבו במקרה של משה, ובהר הזיתים וגולגולתא בברית החדשה . הרחקתי לכת עד כדי זיהוי הסמל העתיק של ההר
|
מינרוה
|