|
|
עמוד:11
ב 1932 התמנה לנציב עליון בארץ סר ארתור ווקופ . תקופתו נחשבת בצדק לתקופת פריחה מבחינת העלייה . יעידו על כר . קודם כל, מספרי הסרטיפיקטים טעלו בהתמדה במשך כל שנות כהונתו : מ 4,000 סרטיפיקטים עם היכנסו לתפקיד ב ,1932 ל 20,000 סרטיפיקטים ב ,1933 ל 45,000 ב 1934 וער ל 60,000 סרטיפיקטים בשנת 1935 . מבחינת המוסדות הציוניים, שיתוף הפעולה עם ווקופ היה בהחלט אינטרס הגיוני . וווקופ נחשב גם בעיני הנהגת היישוב כנציג עליון פרוציוני ובצדק . לכן ניסו לשמור בכל מחיר על יחסים תקינים איתו . באותן שנים, לתמוך דווקא בעלייה בלתילגלית הייתה בעיה קשה, כי ווקופ, ככל שהיה נדיב בתחום העלייה הלגלית היה מחמיר מאור בתחום העלייה הבלתילגלית . בתקופתו נעשתה חקיקה מחמירה מאוד ואפשר לראות בשלוש הוראותיו בתחום זה החמרה בולטת בגורל המעפילים הבלתילגליים . ההוראה הראשונה קבעה שכל מי שיעלה ארצה וייתפס ללא ניירות, יגורש מן הארץ ללא משפט . ההוראה השנייה הופנתה כלפי אלה שהתכוונו לעלות כתיירים . היא חייבה כל תייר שבא לארץ עם אשרת תיירות להפקיד סכום של 60 לירות סטרלינג, שנחשב לסכום גבוה מאוד . מי שבחרו בעלייה בלתילגלית היו ברובם אנשים עובדים שבאו להצטרף למשפחותיהם או לחפש בכוחות עצמם אפשרות קיום בארץ . הם לא יכלו לגייס כסף כדי להיכנס לקטגוריה של בעלי הון,ונטל זה של הפקרת 60 לירות סטרלינג היווה בהחלט מכשול בשבילם . ההוראה השלישית הופנתה בעיקר כלפי ההנהלה הציונית . היא קבעה שכל העולים הבלתילגליים שייתפסו, מספרם ינוכה ממכסת העלייה הלגלית . על ידי הוראה זו ניסה ווקופ, וגם הצליח, להפוך את אנשי המוסדות בארץ לבעלי אינטרס שמנעו את העלייה הבלתילגלית, מפני שהיו מעוניינים לכוון את העלייה ולהשפיע על האנשים הנכנסים למכסת העולים, דבר שלא יכלו לעשות לגבי העלייה הבלתילגלית . שלוש הוראות אלה באו בתקופה שלא הייתה נוחה כלל לתנועת "החלוץ" . שנות השלושים היו שנות גיאות : הייתה אז נהירה עצומה של אנשים לתנועה, ולמעשה היא הכפילה וגם שילשה את מספר חבריה . לנחירה זו גרמו התגברות האנטישמיות בפולין וסגירת שערי ארצות הברית בפני ההגירה . קודם לכן היו אנשים שהיגרו לארצות הברית ועכשיו נמנעה מהם אפשרות זו; כנגד זה הייתה אופטימיות מוצדקת לגבי סיכויי הקליטה בארץ . באותן שנים לא הייתה אבטלה בארץ אלא להיפר היה מחסור בעוברים וההדים שהגיעו מן הארץ היו חיוביים, היינו : יש סיכוי להיקלט ואפשר לתלות תקוות בעלייה . בתקופה זו של הנהירה הגדולה אל תנועת "החלוץ", חלה בה למעשה תמורה מהותית מתנועה של אליטות קטנות היא הפכה בבתאחת לתנועה המונית . רבים מהמצטרפים אל התנועה לא הצטרפו מטעמים רעיונייםמפני שבחרו בדרכהאלא מפני שבידיה היה המפתח לסרטיפיקט המיוחל . אולם יש לזכור שבשנות השלושים, אחרי עליית היטלר לשלטון, החליטו המוסדות בארץ להפנות יותר ויותר 11
|
|