מרדכי חרש

עמוד:8

וערות משותפות, שצריכות לעסוק בנושאים אר­הוק ולפעמים מתמשכים, כגון : כוח­ אדם, קידום עובדים, בטיחות . בוועדות אלו יש שיתוף של חברי הנהלה ושל חברי הקיבוץ עם הפועלים השכירים שנמצאים במערכת . נושא אחר שצריך לטפח הוא של אסיפות עובדים ומסירת מידע . ויש לטפל בבעיה של יעילות בהעברת המידע; יש למצוא דרכים כדי שכל מגוון הפועלים והעובדים השכירים יהיו מצויים בנעשה בשטח . זו הדרך להקטין ניכור ולהיות בשלים יותר לשיתוף בקבלת ההחלטות . כן גם הנושא של רווחה ותרבות הודגש בכל הקשור לשיתוף עובדים ולסיוע מצד ההנהלה . ביגרנות' הוקמו חמישה תאגידים ברמה המפעלית, והם מתחברים ברמה הגבוהה של כלל המפעל האזורי . מודל זה עובר ויש שביעות רצון מצר הנוגעים ברבר . יש שיתוף בין הפועלים המהווים את הגורם היוזם והדוחף בנושאי רווחה ותרבות . נושא אחר הוא קידום העוברים . זו בעיה אקוטית והיא מוצאת את ביטויה גם בכל הספרות בנושא זה . הפתרונות בשטח שונים . מצד אחר יש לנו . 'גרנות', שבו משתדלים כי חברי קיבוץ יהוו כמחצית מכלל העובדים, ושבו מוצאים מעורבותם בכל הדרגות; מצד שני, יש משקי הדרום, או גם בית­שאן, שם הפרופורציה שונה ­ יש פחות חברים, יש פחות קיבוצים שיכולים להשתתף בתהליך; ולכן אפשר למצוא שם הרבה פועלים, ולא חברי קיבוצים, שהגיעו לרמות ניהול גם כמרכזי כוח­אדם, ואולי אף מנהלי מפעלים . כמובן, נקודת­המוצא שלנו היא שיש לפתוח את השורות, להוציא את הפקק מכל מסלולי הקידום לפועלים, וכאשר יש אדם מתאים שהתפתח, צריך לתת לו אפשרות להגיע לניהול מפעל . יש להימנע מהנחתה של אנשים, שכן זה תהליך שהוא אבי אבות ההרגשה של חוסר שיתוף ותסכול . יש המלצה להקים תאגיד חוקי במסגרת המפעל, שבעזרתו החלטות החברים במפעל האזורי תהיינה החלטות דמוקרטיות, והוא אשר ידאג גם לקידום ולא רק לרווחה ולתרבות . הוא יקבל על עצמו לדחוף לניהול משתף ולוועדות משותפות . הנושא האחרון הוא שיתוף בבעלות . היתה עמדת מיעוט בוועדה, שאותה ייצג אורי יזהר . לא קיבלנו אותה . לא חשבנו שאנחנו צריכים להמליץ על שיתוף בבעלות של הפועלים השכירים במפעלים . אני אתן את ההסבר שלי . אני חושב, שהשלב של בעלות מוכרח להתבצע, לפי הערכתי, רק לאחר שאנו חשים שאנו על קרקע בטוחה בנושא השיתוף . יש סכנה, שאם היום יש תסכול, הרי אם ניכנס לבעלות על רקע של שיתוף לא­מספק, נגדיל עוד את התסכול . כי אז יאמרו לנו, שלא רק שלא נתנו להם חלק שווה במפעל, אלא שעכשיו גם מקפחים אותם כחלק מהבעלים . יכול להיות שלו היו מתחילים במודל אחר, זה היה שונה . אך היום, עם כל הרגישויות שיש, ללכת לשיתוף בבעלות, בלי שעשינו כברת דרך בניהול המשתף, הרי אנחנו נעמיס על עצמנו צרה צרורה שלא נוכל לצאת ממנה .

יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר