|
|
עמוד:10
10 מבוא "ביום השני לנסיעתנו ראינו גופה צפה על פני הפרת . נדהמנו, אבל החיילים שליוו אותנו הרגיעונו באמרם שאין זו אלא גופת ארמני . נודע לנו שבקרבת מקום, מעברו השני של הפרת, יש מחנה של ארמנים, אשר הוגלו לשם מארמניה . מצאנו מחנה של כמה מאות אנשים . המשכנו בדרכנו, וככל שהתקדמנו ראינו גוויות רבות יותר של ארמנים צפות על פני המים . בדיר - אל - זור נודע לנו שאחמד ביי הוא מפקד של גדודים צ'רקסיים, אשר גויסו להשמדת הארמנים . הרופא והרוקח שאכסנו אותנו סיפרו לנו שכל הגברים הארמנים נרצחו עוד בדרכם הנה מעריהם אשר באנטוליה, ואילו הנשים היפות והבנות היו לטרף לבדואים . בלילה שלפני צאתנו לדרכנו שמענו צעקות מרות, קורעות לבבות, של נשים . מחנה הארמנים היה במרחק קילומטר מהבית שבו גרנו, והצעקות נמשכו כל הלילה . בבוקר, כאשר יצאתי לדרכי וחציתי את הגשר על נהר פרת, נדהמתי לראות את מי הנהר אדומים מדם וגופות ילדים, שראשיהם ערופים, צפות על פני המים . המראה היה מחריד . המשכתי צפונה, ולאורך כל הדרך מצאתי גופות של ארמנים, בפרט של ילדים, אשר לא יכלו להחזיק מעמד בנדידה וההורים נטשו אותם למות בדרך . הגעתי ללב ארם נהריים שם הייתי עד לטרגדיה איומה . היו באותו מקום שני מחנות : זה של הארמנים ולידו מחנה של צ'רקסים, אשר עסקו בהשמדתם של הארמנים . במחנה הצ'רקסים התאספו גם שייכים ערבים, אשר בחרו להם את הנערות היפות לנשים . קצין צ'רקסי, שראה אותי פקד עלי לעזוב את המקום, אבל אני נשארתי לראות מה ייעשה בארמנים . החיילים הצ'רקסים ציוו על הארמנים לאסוף קוצים
|
מינרוה
|