|
|
עמוד:2
מסכת כלאים 2 מ ב ו א בהן אחר העלין . התיבון הרי צנון ונפוס הרי פרי דומה, והעלין דומין, ותימר כלאים ? ! אמר רבי יונה בזה הילכו בהן אחר טעם הפרי" ( ירו', פ"א ה"ה, כז ע"א ) . כלומר, לא היה כלל קבוע מתי פרי הוא כלאיים ומתי אינו כלאיים . אנו נוסיף שלא רק קרבת הטעם השפיעה ( כמו בירושלמי ) , אלא לעתים דווקא קרבת השם השפיעה, כגון בצל עם בצלצול ( הוא הצנון ) ( פ"א מ"ג ) , אף על פי שטעמם וצורתם שונים . כך גם צמר גפן וגפן שוודאי אין ביניהם דמיון בוטני או אפילו צורני ( כלאים פ"ז מ"ב ) . ואכן, קשה למצוא קו מנחה להחלטות של חכמים מתי פרות הם כלאיים ומתי אינם כלאיים אלא נחשבים למין אחד . המחקר הביולוגי והבוטני בספרות המקרא והתלמוד השקיע מאמצים רבים להגדרת המין והמשפחה, ועוצבו כלים מדויקים המבוססים על הדמיון הפנימי שבין הצמחים או החיות . פליקס, שהוא הנציג המובהק של המחקר הבוטני והביולוגי בדורנו, מניח בפשטות שחז"ל היו מודעים לחלוקה כפי שעוצבה בדורות של תצפיות ומחקר, והשתמש בהנחה זו כבסיס להצעות זיהוי רבות, בין אלו שהוא הציע ובין אלו שהוצעו בעבר . ברם, ההנחה שחז"ל היו מודעים לכללי החלוקה בני זמננו אין לה על מה שתסמוך . נכון שמספרות חז"ל בכלל, וממסכת כלאים בפרט, עולה תמונה של תרבות חקלאית מפותחת המבוססת על התבוננות מעמיקה וחכמת הדורות, עם זאת רווחו גם הערכות שהמחקר בן זמננו דוחה אותן מכול וכול . כך, למשל, חלק מכלאי הבהמה המוצעים במסכת ( פ"א מ"ו : זאב - כלב ; עזים - צבאים ; סוס - פרד ; פרד - חמור ) אינם אפשריים . בפירושנו למשנה זו נביא מסורות אמוראיות על הכלאות נוספות אשר בתנאים נורמליים אי אפשר שתתרחשנה . כך גם נחלקו חכמים מהו ה"כוי", בעל חיים שהוא ספק חיה וספק בהמה . נראה שהם הכירו בעל חיים כזה, אך היו הערכות שונות כיצד נוצר, וחלק מהן בלתי אפשרי 1 . במהלך הפירוש של מסכת כלאים יש לקחת בחשבון מרכיב זה של "פולקלור חקלאי" . פולקלור דומה מצוי גם בספרות הרומית, ואין צריך לומר שבימי הביניים רווחו אמונות מעין אלו שהמדע המודרני מסתייג מהן . בספרות חז"ל עולה דמותה של חברה חקלאית בעלת תרבות מפותחת, אך לעתים ניתן לזהות מרכיבים שאינם עומדים במבחן המדע בן זמננו . ספרות חז"ל אינה נופלת בערכה המדעי מהספרות הרומית, וזהו הישג מרשים ביותר, שהרי ספרות חז"ל מייצגת עם קטן ודל בהשוואה לתרבות הרומית . עם זאת, אין לקבל כפשוטה כל אבחנה ואבחנה . כך, למשל, אומר התלמוד : "אמר רבי יודן בר מנשה, דברי חכמים : אדם נוטל מעה אחת מפיטמה של קישות ונוטעה והיא נעשית אבטיח . אדם נוטל מעה אחת מפיטמה שלאבטיח ונוטעה והיא נעשית מלפפון . רבי יודה אומר עיקרו כלאים . אדם נוטל מעה אחת מפיטמה שלאבטיח ומעה אחת מפיטמא שלתפוח ונותנן בתוך גומא אחת והן נתאחין ונעשין כלאים . לפום כן צווחין ליה בלישנא יוונא מולפפון" ( על כן קוראים לו בלשון היוונים תפוח מתוק 1 ראו פירושנו לביכורים פ"ב מ"ח .
|
|