|
|
עמוד:6
מסכת מעשרות 6 מ ב ו א מרכזיות אחרות . נראה שלפנינו עדות לרגישות המיוחדת של שכבת הכוהנים והמנהיגות היהודית לשאלת המעשרות . עבור הכוהנים הרמת מעשרות אינה רק מצווה אלא צורך חברתי קיומי, והמקורות החיצוניים, המקורבים למנהיגות הכוהנית, היו ערים במיוחד למצווה זאת . ייתכן גם שריבוי העדויות מלמד שהפרשת מעשרות לא הייתה מקובלת על הכול ורבו הנמנעים מלהרים מעשרותיהם . מצב זה יצר לחץ כלכלי שביטוי לו הן המימרות הרבות בנושא . מהמקורות של ימי בית שני עולות שתי מסקנות עיקריות : 1 . כוהנים קיבלו את המעשרות ולא הלוויים . הטיעון המקראי היה, מן הסתם, שהכוהנים הם בכלל בני לוי . 2 . מקובל היה להעלות את המעשרות והתרומות למקדש ולחלקם שם לכוהני המשמרת ולצוות הקבע של המקדש . במקביל נזכרת גם הרמת מעשרות ברחבי המדינה, ואין סתירה בין שתי הקביעות הללו . במישור העקרוני מותר היה להרים מעשרות ברחבי המדינה, וכך נהגו רבים, אך אלו שעלו לרגל השתדלו לבוא עם תרומותיהם ומעשרותיהם . כפי שהעלינו במבוא למסכת חגיגה לא כל היהודים עלו לרגל . אמנם רבים קיימו את המצווה והעליות לרגל היו מעמד המוני, אך רבים גם נמנעו מלעשות זאת . אדם עלה פעם בחייו או כמה פעמים, וביתר הפעמים הרים מעשרות בעירו . כאמור, העדויות להפרשת מעשרות הלכה למעשה רבות, כבר בחיבורי התנ"ך המשקפים את ימי בית שני . בימי נחמיה חידש העם את התחייבותו להעלאת מעשרות . כפי שנראה להלן היו בספֵרות האמוראית שראו בכך קבלה מחודשת של חובת מעשרות, מתוך ההנחה שמדין תורה בטלה חובת מעשרות . מכל מקום, נחמיה אומר במפורש : "והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבתינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלהינו ככתוב בתורה . ולהביא את בכורי אדמתנו ובכורי כל פרי כל עץ שנה בשנה לבית ה' . ואת בכרות בנינו ובהמתינו ככתוב בתורה ואת בכורי בקרינו וצאנינו להביא לבית אלהינו לכהנים המשרתים בבית אלהינו . ואת ראשית עריסתינו ותרומתינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלהינו ומעשר אדמתנו ללוים והם הלוים המעשרים בכל ערי עבדתנו . והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים והלוים יעלו את מעשר המעשר לבית אלהינו אל הלשכות לבית האוצר . כי אל הלשכות יביאו בני ישראל ובני הלוי את תרומת הדגן התירוש והיצהר ושם כלי המקדש והכהנים המשרתים והשוערים והמשררים ולא נעזב את בית אלהינו" ( נחמיה י לה - מ ) . אם כן, תרומה גדולה ותרומת מעשר תובאנה ללשכה במקדש, היא בית האוצר, ושם תחולקנה לכוהנים, ואילו המעשר יינתן ללוויים ברחבי הארץ . שבע פעמים נזכרת הבאת המעשרות לבית ה', ומספר החזרות, והשימוש במספר המקודש שבע, הם רמז לחשיבות העניין . בפועל אנו שומעים על לשכה גדולה במקדש שבא מכנסים את המעשר : "מצות
|
|