|
|
עמוד:14
ענתה כי לדעתה, סופר יכול לבטא רק את האמת הפנימית שלו, 7 עמדה זו "בגיזרה זו או אחרת של מציאות כפי שהיא נתפסת לו" . קשורה קשר בל יינתק לדרך שבה עיצבה כהנא-כרמון את דמות האישה ביצירתה - נאמנה לאמת הפנימית שלה בלבד . ברשימתה להיות אישה סופרת היא מתעמתת עם תביעת הביקורת ממנה, ומנשים כותבות בכלל, לכתוב ספרות רחבת היקף . לדעתה, תביעה זו מגוחכת ובלתי סבירה . היא מדמה את עצמה ואת חברותיה, הנשים הכותבות, לאלוף סקי בדואי ; כמוהו, גם הן מנסות לפעול בשדה זר 8 ולכתוב, כנשים בסביבה ששולטות בה ציפיות ומוסכמות גבריות . בהתייחסה לאותו נושא במסתה "שירת העטלפים במעופם" היא מדמה את הכתיבה הנשית לשירת העטלפים, שירה שאוזן גברית 9 איננה מסוגלת לקלוט . בראשית שנות ה- 90 חל מפנה מסוים במחקר יצירתה של עמליה כהנא-כרמון, זאת לאחר שרבקה פלדחי, במאמרה "דרש נשי" ניגשה מחדש אל כמה מסיפורי הקובץ בכפיפה אחת וקראה 10 אותם באמצעות התיאוריה הפמיניסטית של ז'וליה קריסטבה . בקריאתה אפשרה פלדחי לראשונה לבחון את הסיפורים הקצרים של כהנא-כרמון דרך השיח הפמיניסטי, באופן שהעניק מפתח חדש להבנה ולביקורת של כלל יצירתה . זווית פרשנית זו באה לידי ביטוי בביקורות שנכתבו בסוף המאה ה- 20 ותחילת המאה ה- ,21 בעיקר על ידי חוקרות ספרות שהצביעו על היבטים פמיניסטיים 11 מאמרי הביקורת והמחקר שהתפרסמו בכתיבתה של כהנא-כרמון . ברוח התיאוריות הפמיניסטיות בעשורים האחרונים התייחסו 12 במובהק למאפיינים ולתכני כתיבתה ככתיבה נשית . הנרטיב הנשי ביצירתה של עמליה כהנא-כרמון קשור גם בהיבט הלשוני-סגנוני המיוחד לה : בפרגמנטריות הרדיקלית של כתיבתה, בנטייה האינטנסיבית לחזרתיות מעגלית השוברת את הרצף הליניארי והסיבתי של העלילה, בשימוש המהפכני באקטים לשוניים מסוגים שונים, אשר שוברים, מפרקים, קורעים ופוערים חגית דבורה אדלר 14
|
|