|
|
עמוד:12
( Malmgren ) , כפי שהיא מוצגת במחקרו מ- ,2001 Anatomy of Murder . מאלמגרן מסווג את תת-הסוגות על פי שני קריטריונים : טבעו של העולם הבדיוני וטבעו של המסמן . תעלומת המסתורין, טוען מאלמגרן ( כשהוא מתייחס בכך לספרות הבלשית הקלאסית ) , מתרחשת בעולם רציונלי, הפועל על פי חוקי סיבה ותוצאה . בעולם שכזה קיים קשר מובנה בין מעשה לכוונה, לכן אפשר להסיק את הסיבה מהתוצאה . סיבתיות זו אינה פועלת רק במישור התנהלות הדמויות אלא גם במישור המשמעות . בספרות תעלומת המסתורין ( קרי הסוגה הקלאסית ) הצלחתו של הבלש נובעת מפענוח נכון של רמזים . מהלך פרשני כזה יכול להתקיים רק "בעולם שלפני סוסיר [ Saussure ] שבו היחס בין המסמן למסומן איננו שרירותי" ( 15 : 2001 Malmgren ) . אין זה המקרה בספרות בלשית, המונח החופף אצל מאלמגרן לז'אנר "הבלש הקשוח" . כאן מנוע החקירה אינו ההיקש הלוגי אלא האינטואיציות של החוקר הפרטי, והחוקר אינו הגיוני יותר מהעולם שבו הוא פועל . עולם זה, על פי ג'ורג' גרלה, הוא "כאוס עירוני הנטול ערכים רוחניים או מוסריים ומונע על ידי זדון ואלימות אקראית" ( 103 : 1967 Grella ) . עקרון האקראיות השולט במרחב הבדיוני קובע גם את היחס בין המסמן למסומן . חוסר המשמעות של המציאות הגלויה לעין הוא חובק-כול ואינו מסווה רובד נסתר של משמעות . מעשיו של הגיבור אינם בהכרח מסמנים את כוונותיו ; תוצאות המעשים אינן חייבות להצביע על סיבותיהם . מצב עניינים זה מהווה מקור תסכול בלתי נדלה לגיבור הנובלה המטא-פואטית של פול אוסטר, עיר הזכוכית : תמיד סבור היה שהמפתח לעבודה בלשית טובה הוא הבחנה זהירה בפרטים . ככל שההתבוננות מדוייקת יותר כן התוצאות מוצלחות יותר . מכאן השתמע שהתנהגותו של האדם ניתנת להבנה, שמעבר למעטה האינסופי של העוויות, הבעות ושתיקות, יש לבסוף איזה תיאום, סדר, מקור מניע . אך אחר מאמציו לקלוט אילנה שילה 12
|
|