|
|
עמוד:14
לראות את השמיים הכחולים [ 14 ] כיוון שגם אני משתתפת בהכנות לקראת ארוחת הערב, אני רוכבת על אופניים בדרכי למרכולית, לקניות . מאז הבוקר הספקתי לעשות כמה דברים . הפעלתי כבר מכונת כביסה עם בגדיו של בני רותם, ניקיתי את הבית ביסודיות, אפיתי שתי עוגות בננה עסיסיות, מהמתכונים המוצלחים שלי, וכעת הן מתקררות . אני חולפת על פני מגרש הכדורגל, שם מתכנסים בני נוער למשחק שבו הם פורקים את פרצי האדרנלין והגבריות שלהם . אני סוקרת את המגרש ומנסה לראות אם ארז לא נמצא שם במקרה, אולי אזכה לגנוב ממנו בחטף חיבוק או שניים, גם הוא נוהג להשתתף במשחקים . חשבתי עליו רבות בימים האחרונים . הוא שלח לי הודעות שלא אופייניות לו, כמו : "אימא, אני מתגעגע אלייך . . . " ארז הוא צעיר פעלתן . הוא חוגג יום הולדת 12 בעוד קצת יותר משבועיים . לרוב נראה אותו דוהר על אופניו ברכבי השבילים, הוא גם אוהב לשחק פינג פונג ולרכוב על טינקרבל, הסוסה האהובה עליו . אך ההידרדרות במצב הביטחוני גורמת לו לחרדה ההולכת וגוברת עם כל מתקפת רקטות חדשה מצד חמאס . בכל לילה אני נשארת לצידו כדי לעזור לו להירדם, ולעיתים הוא אף מבקש ממני ללוות אותו לחדר הרחצה . הוא מקיף את עצמו במיטתו בקן מחבק של בובות פרוותיות שעוזרות לו להירדם . מטחי הרקטות, שהופכים לאלימים יותר מפעם לפעם, מדאיגים גם אותי . מאז לידת בתי הבכורה גאיה, המטחים לא חדלו מלהתגבר בעוצמתם ובהיקפם, תוך שהם מעלים את מפלס החרדות שלי . בעבר הם אף גרמו למחלוקות עם עופר . נהגתי להטיח בו, מפעם לפעם, שהוא מתנהג בקלות ראש במהלך ירי הרקטות . זו מין תכונה שהוא חולק עם רבים מתושבי הקיבוץ, מסוג האנשים שלא מתרגשים בקלות . . . בדרכי למרכולית, עולים מבתי השכנים ריחות התבשילים ואפיית החלות לשבת ומדגדגים את אפי . כולם מכירים את כולם ומצב הרוח
|
|