|
|
עמוד:8
לראות את השמיים הכחולים [ 8 ] אומנם אנו שוכנים כשני קילומטרים מהגבול עם עזה, אבל עד לפני כעשרים שנה זה היה מקום שקט . רק עם עליית חמאס לשלטון התחילו מטחי הרקטות, לפני כן היחסים עם הפלסטינים היו טובים . ניר עוז היה כמו גן עדן . לא דמיינו שברגע אחד יהפוך לגיהינום עלי אדמות . הוריי, כרמלה ואורי, נפגשו בניר עוז . אימי נולדה בקיבוץ עין השופט ואבי נולד בתוניסיה וגדל בקיבוץ דן ולאחר מכן בחדרה . אימי הגיעה לניר עוז במסגרת שנת השירות שלה וכאן פגשה את אבא, שהגיע לקיבוץ במסגרת גרעין הנח"ל . הם היו זוג מרשים ויפה, זוג מסרט הוליוודי . אימי בעלת שיער ארוך ושופע האסוף לצמה ארוכה שלאחר מכן תהפוך לתלתלים, בעלת עיניים כחולות וטובות, ואבי יפה תואר, בלורית תלתלים שחורים לראשו, בעל חזות של אלן דלון צברי וחיוך ממיס לבבות . אני נולדתי בשנת 1967 , קצת לפני מלחמת ששת הימים . הייתי התינוקת הקטנה ביותר בקיבוץ ששהתה במקלט בזמן המלחמה . אימא שלי הייתה כל כך לחוצה מהעובדה שבעלה לוחם בחזית, עד שבאחת יבש חלב האם שלה . אבל למרות הזמנים הטרופים, הייתה לי ילדות נפלאה על האדמה העקרה והדלה הזו, שידענו להפוך לפורייה . היינו מוקפים בשדות אינסופיים, תמיד הסתכלתי עליהם בהערצה, אהבתי להיעלם בין גבעולי הזהב הגאים של שיבולי החיטה שצמחו בהם . השדות הללו סימנו מעין אזור חיץ בינינו ובין עזה, כמחסום לגיטימי שהפריד בינינו . כבר מגיל צעיר אהבתי את השפה ואת המוזיקה הערבית . נחשפתי אליהם בזמן הטיולים הרבים שערכנו על חופי עזה, אותו קו חוף מפואר שבנסיבות אחרות יכול היה בהחלט להפוך לריביירה של המזרח התיכון . ואולם, הרבה לפני הקמתה של גדר הביטחון, אותה גדר תיל שהפכה אותנו סופית לאויבים ואשר לימים תחוזק בחומה בצורה גם לעומק האדמה, הייתה לי תחושה פנימית חזקה כי "משם תבוא הרעה" . לא העליתי בדעתי עד כמה .
|
|