2. חנה ריבלין: עד היכן המחאה מרחיקה לכת לאחור?

עמוד:11

הילדים ו . . . לאן נעלם כל זה ? " ­ תחושת ארעי, אבדן צדקת הקיום, או הבטחון בקיום . יתכן ובשני השירים הבאים, המהווים הד אחד לשני טמונה "תשובה" לשאלת אי עלי "לאן נעלם כל זה" ­ שכן שירו של יצחק לאור "טפו, אני אומר לר, טפו" ושירו של אי ישורון "כמה דברים ככה" מתואר "האני השר" כ"ילד מבחנה ציוני" . המטפורה "ילד מבחנה" הוא ניגוד להריון בריא וטבעי של רחם פוריה הקולטת את הזרע הבריא ומגדלת אותו לוולד בעל­חיות . ילד מבחנה ­ תהליך מלאכותי, יתכן ובהקשרים מסויימים יכולה להיות לכך קוניטציה לכמיהה . ללדת ולהוליד ויהיה מה ­ אך לא בשירו של יצחק לאור . מדוע לא ? ­ כי בשיר זה בא הערבי לתל­אביב מסאפורי שהיא "עכשיו, בינתים צפורי" שבגליל . בינתימ,עד מתי ? ­ לא להרבה זמן שכן, אומר השיר "טוב שעשו שם יער של הקרן הקיימת, מזל יעור ולא קיבוץ . ויש לאן לחזור" . לחזור ולהחזיר את השם סאפורי ­ זוהי כבר מחאה נגד תש"ח . השיר כולו הוא ביטוי חזק של כאב וזעם ובושה על מצבם של הפועלים הערבים המשרתים את היהודים בתל­אביב בעבודתם, וגרים בפרבריה כמנודים ואין צורך לומר עד כמה צודקת מחאה זו ­ אך אין זו מחאה רק על קיפוח הערבים . זוהי מחאה על הקיום הציוני כולו שציפורי היא מטונימיה לו ולא רק עליו, אלא על תקופות הרבה יותר קודמות . שיר אחר של יצחק לאור ) סימן קריאה 61­ ,17 אפריל 1983 ( , שנכתב לפני מלחמת לבנון,נושא את השם "הימנון לגוש", ולכאורה עוסק לא בקיום הציוני אלא לכאורה רק בקבוצה מסויימת, גוש­אמונים, אנשי הכיפות הסרוגות, שבמצותיהם "דם נערים פלשתינ­ אים" ) ! ( . הדבר הנורא ביותר שעשו לנו האנטישמים בכל הדורות הוא בכר שהם הפכו את הנורמה שלהם ללגיטימית, אמינה, רלוונטית וראויה לשימוש שירי גם על ידי יהודים . עלילת הדם נקלטה, ולו רק כמשל לדבר, שכן אם יש משל ­ יש גט נימשל . עלילת הדם הפכה מטבע העובר לסופר והפיכתה על ידו לאמת, ולו "ספרותית" . שכן אם היא שקר מתועב שלא היה ולא נברא איך היא יכולת להפוך למשל ? ומאידך, אם להרגשתו של לאור תואם הדבר לגוש בכל דרך שתהיה ) דמוי סמל, מטפורה, טנור, וכוי וכל שאר ירקות הספרות ( ­ הרי תואם זה מעניק "ממשות" לאותה עלילת­דם עלינו, וכך ­ לא רק הציונות היא מושא לערעור ולשנאה אלא היהודי לדורותיו . מגמה זו של טיפול במסורת היהודית אנו פוגשים גם בשירו של אברהם הוס, שנכתב אח הוא לפני לבנון ני' הערה 6 ( . הערעור כאן מגיע עד לדוד המלך, כאבי אבות החטאת שכן הוא . . . "הרוצח אשר שכב בשעתו עם אשת אוריה" ואנו צאצאיו . ובהקשר של השיר ­ אני ואתה, כל אחד מאתנו הוא חטר מגזעו ונצר משרשיו של דור, המצפה לאותה תפארת שתחזור . עפ"י תאריך כתיבת השיר ­ אין זו לבנון, אך גם לא תשכ"ז ותש"ח ­ זה קודם ! האם יש טעם לאמור כאן שסיפור דוד הוא אחד מסיפורי שכר ועונש במקרא, בו קם נתן הנביא, ממשיל את משל כבשת הרש, מקלל את המלך בבניו ­ ולא גיזוק הנביא, לא נאסר ולא נרצח ? כל המאבק של מלך בן­אנוש עם חטאיו ושיפוטו על ידי 11

יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר