|
|
עמוד:10
לחלק אותן על פי נושאים ולהשתדל שמעזותו של כל חבר יפורסם לפחות קטע אחד . סברתי, שהפסיפס יתן את התמונה השלמה . אם קורה לאדם שהוא שמח שלא עמר לו כוחו להתמודד, והוא שמח בהפסדו הרי זה אשר קרה לי . ברוב קולות מכריע, כולם נגד אחד נגדי הוכרע שלא ללכת בדרך זו של עיצוב החומר . נטען, כי ספר הנכתב על חבריקיבוץ מפי הברי קיבוץ ועל ידי חבריקיבוץ, צריך בראשוראשונה לשמור על הדיוקן האנושי, על הייחוד האנושי, ולהקצות לכל יחיד את הרגשת שוויון הערך ביטוי אישי בתוך הסביבה הייחודית האופיינית . "קיבוץ מקום" אינו ספר כזה ואם אנו באים להעריך אותו עלינו לעשות כן רק על פי כוונת יוצרתו, וככזה יש הלימה בין התכנון לבין המוצר . אחת הראיות ההד . אמנם כבר הופיעו בעבר ספרים על הקיבוץ,שהרעישו לא רק את קהילת האקדמאים או את קריתספר, אלא אף את החברים עצמם . אחד מהם, "מעגלות" של דור מלץ, שלמרות שהתקבל בביקורת נוקבת ) בין השאר, על הליכתו מן הקטנוני אל השלם עד כרי התעלמות מן העיקרים ( , היה זה ספר שנחצב מליבו של המחבר, אשר אולי נאמר זאת ברוח ברנרית צרב, העליב ובסופו של דבר היפנה את התנועה בתקופה ההירואית שלה אל הנעשה בין האמהות המיניקות אשר בבית התינוקות . על כן, בהד בלבד לא סגי, אם כי בעולמנו "המתוקשר" כל כן / אין לזלזל בכר שהנה נוצר ספר המוליך את דבר הקיבוץ החוצה ופנימה . ספר הכתוב על פי או באמצעות דברי חברים גם הוא אינו משהו חדש . אם נרצה, כל פרוטוקול מאסיפה, התכנסות או ועידה, יש בהם מן האופי של ספרעדות או ספרתיעוד . אזכיר את הספר "חברים מספרים על גיימי" . משה ברםלבסקי שקד ועודר את הביטוי העצמי . הוא הלך אל החברים ורשם מפיהם עדויות . "חברים מספרים על גי ימי" הפר לביטוי של דור ההכשרותהמגוייסות בפלמ"ח . אם נוצרה מחיצה בין הקורא העכשווי לבין הטקסטים ההם, דומני שהסיבה לכך היא, בין השאר, הלשון בה הובאו הדברים . שם, ולא רק שם, הלשון צוחצחה, יופתה, הפכוה בכוונתמכוון מעברית מדוברת לזו העברית הכתובה . עברו שנים והנה אנו חוזרים אל העברית המדוברת כרי להביע מה שסופרים עמלים עליו "לבדות" אותו לשון "מקומית", "שטוחה", וולגרית פה ושם אבל עסיסית . לשון היודעת להגיד את מה שהיא רוצה להגיד, שהיא הדרר הקצרה ביותר בין החשיבה ) פעמים אפילו איננה כל כר "מחשבתית" ( לבין ההתבטאות . חינו של "קיבוץ מקום", בעצם, הטעם להיותו ספר חובה, הוא בדרך נתינתו, בלשון המספרים את הדברים . אינני רוצה להכנס לדיון על דרכי התיעוד, כיצר עלינו לגבות את העדויות, מה לשאול ומה לא לשאול; איר לתעד את הדברים האם בו ו ידאו, בסטנוגרמה, על טייפ או בדרר של רישום . לכל דרר יתרונות וחסרונות משלה . אבל נראה לי, כי למען האמת ההיסטורית ולמען הכנות האמורה לעבור משיח עלפה אל שורות כתובות 0נ
|
|