|
|
עמוד:7
שכבשה לבבות וגרמה אפילו לדמעות, סוכם להטיל על אותו מרצה, שבא מבחוץ, לערוך את מה שצריך היה להיות הקובץ של העדה . התפישה הבסיסית מאחורי אותו קובץ היתה, שהווידוי של החברים בעדה יחולל משהו, לא רק אצלם אלא גם בקרב הנוער בעולם, בבניית עולם חרש . לעורך הקובץ, נתן ביסטריצקי, היה אוהל, אליו באו החברים לספר את ספורם, את הווידוי ואת כל אשר היה להם לאמר . נתן ביסטריצקי היה רושם את הדברים ואחרכך היתה מתכנסת כל החבורה כתשעים וחמישה איש והיו קוראים את הווידוי ביחד . חברים אחרים יכלו להתייחס לווידוי בשיחה או ללכת לאוהל . כלומר, יכלו לכתוב מחדש את שהיה על לבם . מובן, שכשיצא הקובץ הזה, הוא נראה קובץ מביך . הנחמה הגדולה ח יתה, שביאליק, אמר להם : אל תדאגו, בעוד ארבעים שנה יקראו את הקובץ הזה ויבינו אותו . מכיוון שאני עסוק עתה בעריכתו מחדש של הקובץ הזה, אני יכול ומוכרח להגיד שביאליק צדק . ויש לכך קשר ישיר למאמץ של עמיה, בתקופה אחרת, עם מחזור חיים שלם ועם טעויות נוראות בחיים לנסות לבוא אל האנשים בפניה שידברו, כי יש לדיבור משמעות, ויש לחשבוןהנפש מה לחולל . זכורה לי היטב התקופה בה עסקנו ב"שיחלוחמים", שמבחינות רבות היה קובץ דומה, אלא שהוא נעשה בצורת שיחות . אגב, לאחר שקראתי את הקובץ הזה פעמים רבות, התברר ) והרבה מחברי מסכימים לכך ( שצורת השיחה לא תמיד הביאה לשיחה אמיתית . כי למעשה היה זה אוסף של מונולוגים שהתקבצו בחדר אחד . כל אחד דיבר את אשר היה לו בבטן . הייתי אומר אפילו, כי מבחינה מסויימת, אם הספר הזר, אמור להיות עדות לאמנותההקשבה אני לא הייתי ממליץ עליו . אך כן אמליץ עליו כאמנות של ביטוי . ניסיתי לומר כאן, שקיבוץמקום ירש לא מעט מתרבות תנועתהנוער, מתרבות הווידוי ותרבות המכתב ) מה שאפשר לקרוא בקובץ "חרות" ובקבצים אחרים ( , ואפשר לקיבוץ להיות מודע ליכולת ולחובה שלו לבטא את חייו . ישנן בתנועה הקיבוצית שתי גישות : זו המחייבת ביטוי ורואה בו תשובה ודרך להעלאה של הרבה מאד דברים למודעות, ולעומתה ישנו הצליל העובר במקביל לתרבות השיחה ותרבות הווידוי וזכרון החיים ו"ספר החיים" ו"ספר הקבוצה" ו"קהילייתנו" . הצליל הזה מבטא תרבות הפוכה, שגם היא קיימת בקיבוץ ושוכנת באותו המקום זוהי התרבות השותקת, שאומרת כי ההגשמה מוכרחה את ההתאפקות . ההגשמה זקוקה לשתיקה . הדיבור יכול לשתק . הדיבור יכול לשחרר אנרגיה שהיתר . יכולה לבוא לידי ביטוי במעשה . נדמה לי, שכאשר פורסם הספר "קהילייתנו", נכתב באחד מקבצי גדודהעבודה כי קובץ כזה לא היה יכול להופיע אצלנו . אם אנחנו היינו כותבים ספר, זר . היה ספר על העבודה .
|
|