|
|
עמוד:9
כל אימת שאני מדבר על ניהול עצמי במדינת ישראל, איני יכול שלא להתרשם מחרש מהעיוות הקיים בחלוקת המשאב הזה ששמו הארגון השיתופי . באזור הכפרי, פחות מעשרה אחוז של אוכלוסית המדינה חיים בלמעלה משבעים אחוז מהיישובים של מדינת ישראל, ושבעים האחוזים האלה הם כולם קהילות שיתופיות כפריות הרשומות בקואופרטיבים, כולל כמובן הקיבוץ . וייאמר כאן שלמרות המשבר העמוק הפוקד את החקלאות, ואת המושבים בפרט, המגזר הכפרי השיתופי שלנו בכללותו עדיין יכול לשמש מקור לגאווה לאומית ומוסיף לשמש מקור השראה לזרים . ואילו בעיר יש היעדר כמעט מוחלט של ארגון שיתופי . אני אסיר תודה לירידי דניאל על שהוא מצטט בעבודתו את בילצקי הנדרש לתודעה הקולקטיבית לעומת התודעה האינדיווידואלית בהשוואה בין הכפר לעיר . דומה שהציונות ההיסטורית מעולם לא ייחסה חשיבות מיוחדת לניהול העצמי מחוץ לסקטור של ההתישבות העובדת . מכאן שהתנועה הקואופרטיבית העירונית היתה תמיד סמוכה על שולחן המימסר, וכפי שאומר זאת דניאל, היתה חסרה הפרגמטיות והגמישות שצריכות לאפיין כל קואופרציה, אם היא קהילתית ממש וצומחת "מלמטה" . כאן, בין היתר, שורש העיוותים והיעדר האיזון בין הכפר לעיר . מה שדרוש, לדעתי, זו מהפכה בתפישת השיתוף והניהול העצמי . קודם כל, צריך להביא ללוקליזציה של השיתוף ולקהילתיזציה של הניהול העצמי; כלומר, הניהול העצמי צריך להיות משהו המשרת את הקהילה ונמצא כל הזמן בדושיח עם הקהילה, תורם לקהילה והקהילה תורמת לו . לפני זמןמה פיתחתי השערה לגבי הקהילה והקואופרטיב כצורות שונות של ארגונים . כיוון שהקהילה מצטיינת באוריינטציה נמוכה על השגת מטרה ספציפית, ואילו הקואופרטיב, כארגון פורמלי, מצטיין באוריינטציה גבוהה, הרי הקואופרטיב והקהילה צריכים כל אחד לוותר, כדי לבוא האחד לקראת השני ולאפשר את הדושיח ביניהם . הקהילה צריכה להעלות את האוריינטציה שלה כרי לעודד את הקמת הניהול העצמי בתוכה, ואילו הקואופרטיב צריך להוריד את האוריינטציה שלו כדי להתאים את עצמו לקהילה שעליו לשרת . תכנית פעולה אפשרית צריכה לכלול כמה שלבים . השלב הראשון הוא,פשוט, חשיבה מחדש על הנושא בכיוון שצריר להוציא אותנו ממצב החולי שבו אנחנו נמצאים . הדבר מחייב שנחרוג ממונחים מקובלים, כגון קואופרציה, קואופרציה יצרנית,וכן קואופרציה וחברת העובדים, מפני שהנושא הוא הרבה יותר רחב מזה . צריך להגיע לרמת חשיבה מופשטת יותר כדי להגיע לבסיס שממנו נוכל להתחיל . נדמה לי, כי בשלב השני צריך ליצור אירוע שיוכיח לציבור במה מדובר . אני יודע עד כמה זר . קשה . ישבתי קרוב לשנה וחצי בצוות שדן במפעל הקונפקציה לבגדי ילדים בקטמונים, שהיה אמור ליהפך למפעל בניהול עצמי ועד היום הזה הוא מתפקד אבל ללא כל זיקה לקואופרציה ולניהול עצמי . אני יודע כמה היססנו והתלבטנו בנסיון הזה שרצינו להשתמש בו בתור דוגמה למה שאפשר לעשות, וכמה קשה היה לנו לעבור לשלב אופרטיבי . אבל היה קשה מסיבות שלא היו תלויות בנו;
|
|