|
|
עמוד:13
הפיראטית 13 בעיתונים . לכן היה אפשר להימנע מלטבוח את הטקסטים, לפרק אותם, לאכזב את הציפיות, לרסק בהתמדה את כישופו של סיפור, היה אפשר להפסיק להשתין על הקוראים, כפי שאכן קרה במופע של כַּרמֶלוֹבֶּנֶה : שחקן השתין על יושבי האולם, שהיו אשמים בכך שהם בורגנים . היא הזמינה אותי לדבר על כתב-יד ששלחתי לה לקריאה, טיוטה מבולגנת של רומאן . זה היה דיוקן של אשה שונה מאוד ממנה, סיפור של בחירה בין סערת תשוקה ארוטית-רגשית לבין כתיבה, אבל הכתיבה נחוותה כפזרנות וכהוללות . הכל אוּרגן ביקום מטא-היסטורי, באמצעות דמותה הנצחית של איזו קירקֶה, שהיתה המכשפה של הומרוס וגם פתיינית בת זמננו, קצת צוענייה וקצת היפית . איני זוכרת למה חשבתי לשלוח את הטיוטה הזאת לקריאה דווקא אליה, כנראה הסתמכתי על העובדה - הלא-החלטית במציאות - שהיא אשה . לא ידעתי כמה אינה אוהבת להשתקף בשבריריות, בבלבול של אשה . היא באה לפתוח לי בחצאית קפלים אפורה ובקרדיגן כחול חסר- צורה, רָזָה, מעט גבוהה ממני . הושיבה אותי בסלון על כורסה לצד ספה, כחולה . היא התיישבה על הספה ליד המסעד, השעינה את זרועה על המסעד . כדי להביט בי היתה צריכה לסובב את ראש השיער הקצר שהחל להאפיר . כתב-היד היה מונח על השולחן הקטן מולה . זיהיתי את הקלסר התכול שבו איגדתי את הדפים שלי . היא הביטה בי וחקרה את פני, עיניה היו כהות מאוד וחודרות מאוד, "עיניים שחורות ודוקרות, נשיות", הגדיר אותן צֶ'זָארֶה גַרבּוֹלי, חבר קרוב שלה בחייה הבוגרים, בהקדמה שכתב ל אף-פעם אל תחקרי אותי . "אני את הספר הזה לא הבנתי", אמרה . "מאחר שלא הבנתי אותו, אני לא אוהבת אותו . אבל מאחר שלא הבנתי אותו, אני לא יכולה לשפוט אותו" . היא אספה אותו מהשולחן הקטן והחזירה לי אותו . איני יודעת מה הצלחתי למלמל בתגובה . הרגשתי שהיא לא אמרה דבר רק כדי לומר, רק כי כך נהוג, או משהו מהסוג הזה . היא היתה כנה להחריד . וזה הפך בשבילי את הכל לחסר-תקנה ולמר . אני זוכרת במעורפל את התחושה שעלי לנחם אותה על כך שנאלצה לפגוע בי בשעה
|
|