|
|
עמוד:12
12 סנדרה פֶּטריניָאני מצאתי מזון לכל, הספיק לי רפרוף על שמות הכותרים כדי להתרגש, ותקף אותי מין רעב לבעלות על כל הטקסטים האלה . מול הדלת ששיקפה לי איזו נטליה בלדיני שהסכימה ששמה יופיע שני, לאחר השם של בעלה, איזו נטליה שנעשתה פתאום רגילה וביתית, בלי ספק היטלטלתי . לא רק מפני שנטליה זו פגעה בפמיניזם הנלהב שלי, אלא גם כי לא התאימה לדימוי שהיה לי, ושהיה לכל אחד לגביה . היא היתה ההיסטוריה, כי כשלֶאונה, אינאודי ופָּאבֶזֶה הפכו את ההוצאה הזאת להוצאה הגדולה והיחידה שפעלה בתוך ונגד הפשיזם, היא כבר היתה שם . והיא הפכה עכשיו להיות גינצבורג בה"א הידיעה, המחברת של אמרות משפחה, ספר מיתי . היתה בעלת סמכות עריכתית, סמכות שנשללה מכל ברייה אחרת מהמין הנשי . היתה מחזאית מוּכּרת ואפילו מצליחה . כתבה מאמרי דעה לוחמניים בעיתונים הגדולים באיטליה ועמדותיה הדהימו, הרגיזו, ושבו לבבות . כפי שהפיראט פאזוליני ידע להתסיס את הנפשות המוֹרדות אחרי המאורעות של שנת שישים-ושמונה . היא היתה אשה חמורה ועצובה, שחייכה רק לעתים רחוקות . היא התלבשה בסגנון נזירי, בבגדים כהים, נעלה נעליים נמוכות גבריות . היתה לה תספורת קצרה, לא מעוצבת, כמעט כאילו הסתפרה לבד בלי שיהיה לה אכפת מהתוצאה . התהלכה בלי שמץ איפור, בלי מסקרה, פודרה, שפתון, כלום . נזירה חילונית . היא עוררה תרעומת, בשל מה שייצגה, בשל מה שהיתה . הייתי בת שבע-עשרה כשהמאמר שלה ב לה סְטַמפָּה ( 6 באפריל 1969 ) שכנע אותי לקרוא את מאה שנים של בדידות, וגם עודד אותי, בתוך ההכרזות הניאו-אוונגרדיות על מות האמנות ומות הרומאן, שיש אפשרות להמשיך לכתוב בצורה מובנת . "הרומאן הוא בין הדברים בעולם שהם בעת ובעונה אחת חסרי-תועלת והכרחיים", הכריזה 1 היא היתה תמיד החלטית למדי כשכתבה במאמר על גרסיה מארקס . 1 כונס בספר המסות אף-פעם אל תחקרי אותי, שיצא בעברית בתרגום לקוי בשם אל תשאלי אותי לעולם . הציטוטים מן הספר הזה תורגמו כאן מן המקור האיטלקי . ( ההערות לאורך הספר הן של העורך . )
|
|