|
|
עמוד:10
10 המשמעות, אבל בהמשך כבר ויתרתי על כל ניסיון להבין . פיזמתי את המילים כאילו הן ג'יבריש גמור, כשם שפיזמתי באנגלית את "רספוטין" של בּוֹנִי אֶם או את "ווטרלו" של אבבא בלי להבין אף מילה : "וְהוּא קָשֶׁה כַּלֵּב / וְהוּא נוֹקֵב כָּעַיִן / הוּא מְבַקֵּשׁ כַּפֵּר הַחֵטְא אֲשֶׁר חָטָאת / וְהוּא רַחוּם כַּגֵּו / וְהוּא נִגָּר כַּיַּיִן / הוּא מִתְנַגֵּן בְּבַהַט-אֶבֶן אֶת-נִשְׁמָת" . השיר היה להיט לזמן קצר, ואז נשכח וכמעט לא הושמע עוד . בגיל שבע-עשרה, כשנתקלתי לראשונה בספרו של יונתן רטוש ( אוריאל היילפרין, יליד 1908 ) 'חופה שחורה' ובו השיר "על חטא", נזכרתי בצביקה פיק . לראשונה קישרתי בין השיר שהותיר אותי נבוך כעשור קודם לכן לבין שירו המורכב, הארוטי, הארכאי במתכוון, של רטוש . תוך כדי שקראתי את השיר מהדף הבנתי שבעצם אני מכיר את כל מילותיו בעל פה : זה היה גילוי מסעיר . בזכות הלחן, שהתוודעתי אליו בגיל צעיר, נטבעו במוחי המילים המסובכות של המשורר ה"כנעני" . מאז ועד היום אני מסוגל לשלוף אותן בכל עת . הן נעשו חלק ממני . אני יכול למלמל אותן ללא קושי מתוך שינה . תחילה הייתי אסיר תודה לצביקה פיק . בבית הספר לא דרשו ממני מעולם ללמוד שירה בעל פה . אפילו לא שיר אחד בשתים-עשרה שנות לימוד . מעת שהתוודעתי לשירה — תחילה בשיעור צרפתית בתיכון ואחר כך גם בעברית ובאנגלית, לבדי — שיננתי שירים שאהבתי מתוך ניסיון לזכור אותם . ידיעה של שיר בעל פה הייתה מבחינתי
|
|