|
|
עמוד:11
11 בָּרָק, הַכֵּה אֶת בַּעֲלִי רַק אֶת בַּעֲלִי . עַל אֲהוּבִי שְׁמֹר, אִי, עַל אֲהוּבִי שְׁמֹר . נָחָשׁ, הַכֵּשׁ אֶת בַּעֲלִי רַק אֶת בַּעֲלִי . עַל אֲהוּבִי שְׁמֹר, אִי, עַל אֲהוּבִי שְׁמֹר . הגם שהיינו מודעים כל העת לחשיבות המורשות הקדם- קולוניאליות, הדגש באסופה זו הוא על המורשות הספרותיות הפוסט-קולוניאליות של אפריקה . מדובר במסורות ספרותיות שנולדו מתוך המפגש הקולוניאלי, ועל כן הן משקפות את הרבגוניות התרבותית והמשברים הפוליטיים של אותו הקשר נרחב יותר . השירים מאפריקה שמדרום לסהרה נכתבו ברובם בשפות אירופיות, ובכך מגלמים את יחסי הגומלין התרבותיים והפוליטיים שאפיינו את החיים תחת השלטון הקולוניאלי . הדורות הראשונים של משוררים בני זמננו היו שקועים בדיאלוג עם ההגמוניה התרבותית הקולוניאלית, ושאלות של שייכות וזהות בלטו בעבודתם . נושאים של חציית גבולות, היברידיות, וכפל-קיום נשזרים בשירתם של ענקי הספרות הקנונית המוכרים של אפריקה, כמו מונגאנה וואלי סֶרוֹטה מדרום אפריקה, כריס אָבּאני מניגריה ולנרי פּיטֶרס מגמביה, המיוצגים כאן . המאבק לדה-קולוניזציה של השפה הוא הנושא המרכזי בכמה מהיצירות, כגון "אחיזת החנק של הספרות האנגלית" לפליקס מנתאלי ממלאווי .
|
|