|
|
עמוד:13
ירושלים זה טעמון 13 כאוטודידקט קרא הרבה ספרים נוסף על אלה שעמדו באותן השנים על המדפים של בני ובנות דורו ועיצבו את עמדותיהם . הידע הטמון בספרים מגלה בדרך כלל שעמדות חברתיות, כלכליות ופוליטיות שנראו לתומכיהן בתקופה כלשהי מוצדקות ללא עוררין הן חלקיות בלבד וראויות אף הן לביקורת, ודן עומר ביקר בחריפות כל מה שנראה לו כעמדות מקובעות, צבועות ומזויפות . הוא לא היה פרשן פוליטי או מבקר ספרות מן השורה, אך ביקש לחשוף את ערוותם של פוליטיקאים המציגים מיצגי שווא וסופרים הנגועים באינטרסים הראויים לחשיפה . ומאחר שלא הייתה לו עצמו משנה סדורה בהכרח הוא הפך בכתביו ובהתבטאויותיו לנביא זעם חד לשון שידו בכול ויד כול בו . בלא לנסות ולחדור אל צפונות נפשו, כתיבתו והתנהגותו של דן עומר מגלות זיקה אל ה"מקוללים", Les Poètes Maudits , משוררי המאה התשע- עשרה בצרפת — שארל בודלר, פול ורלן, ארתור רמבו ואחרים, שביטאו ביצירותיהם ובחייהם מרידה קיצונית במוסכמות ובקודים המקובלים על החברה הבורגנית . הוא הזדהה עם הדמות שהם ייצגו, זו של האומן החי בשולי החברה, צורך סמים ואלכוהול, כותב מתוך התנגחות בממסד, חי חיים קיצוניים ומיוסרים ולעיתים אף מת מוות מוקדם . כפי שכתב מתרגם שירת המקוללים לעברית דורי מנור על בודלר הוא היה דמות שוליים שערורייתית, אדם תימהוני וקודר שפקד בקביעות את בתי הקפה האוונגרדיסטיים, את חוגי הבוהמה ואת מאוּרות האופיום והחשיש של פריז . שירתו, כתב מנור, הייתה הביטוי הראשון, ואולי המובהק ביותר, לחוויית הקיום בתנאים החדשים של העידן המודרני, ובאמצעותה הוא ביקש לקעקע את היסודות האסתטיים והמוסריים של הספרות המערבית ולהפוך את השירה ליקום שתפקידו לייצג את כל היבטיו של הקיום האנושי המודרני, ללא כל משפט קדום מוסרי . כלומר, על המשורר הוטל לא רק לייצג את פניו היפים של הקיום אלא גם את פניו המעוּותים, הכעורים והמבעיתים . בכך, כתב מנור, ניסח בודלר מחדש את מהותה של השירה בעידן המודרני ועיצב בחייו ובאישיותו את דמות האומן הבודד, שקיומו הוא קיום שוליים אנטי-בורגני, הבז למוסכמות החברה, מורד 5 באמיתותיה המקובלות ובועט בערכיה השמרניים . בודלר מת בהיותו בן ארבעים ושש, דן עומר בגיל ארבעים וארבע . מספרים שכאשר פוּנה המשורר הצרפתי זמן קצר לפני מותו מבית החולים שבו היה מאושפז בבריסל, ערכו האחיות המבועתות טקס גירוש שדים כדי לטהר את החדר מנוכחותו האימתנית של מחרף השמיים . לכך, ככל הידוע, לא זכה דן עומר, אך כתיבתו תאמה את זו של המקוללים ובייחוד באמצעות ממשיכיהם — סופרי ומשוררי הביט אלן גינסברג, ג'ק קרואק, ויליאם בורוז ואחרים,
|
|