|
|
עמוד:12
12 פרק ראשון הספרות ומגלים דמות של אדם מורד שנלחם כל ימיו בדרך של אי-שיתוף פעולה עם הממסדים שסבבו אותו . הוא לא חסך ביקורתו משום מוסד, לא הוזמן על ידי פוליטיקאים לסיעור מוחות, לא השתייך לשום ברנז'ה ספרותית ולא מחה נגד תאגידים כלכליים כדי להצטרף אליהם בתום המחאה . כפי שנאמר באחד מן הניסיונות לפענח את דמותו אחרי מותו, "עומר היה כנראה הדבר הקרוב ביותר לנביא זעם שפעל בספרות העברית, אף שבשורה התחתונה באמת לא אכל מהצלחת, כך שהיום מעטים יודעים מי בדיוק היה, 3 ואלה שיודעים — חלקם מעדיפים לא לזכור . " על כריכת ספרו השערורייתי ב ד ר ך, שנפסל להפצה, נכתב שלא השתתף בקונגרס הציוני הראשון, פוגרום קישינב, ועידת פולטבה, מלחמת העולם הראשונה, ניל"י, השומר, הצהרת בלפור, הגנת תל חי, רצח דה האן, רצח ארלוזורוב, פו"ש, חי"מ, הגנה, פלמ"ח, אצ"ל, לח"י, סזון, אריתריאה, פרוץ המדינה, פירוק הפלמ"ח, הריגת ברנדוט, ג'למה, פריצת הדרך לאילת, "הפרשה", רצח קסטנר, פעולות תגמול, מלחמת סיני, שליחויות המגבית, חידון התנ"ך . זהו תיאור ממצה למדי של מי שאינו נמנה עם גדולי הדור הקושרים בכתיבתם הביוגרפית בין חייהם שלהם לבין המאורעות הגדולים בחיי האומה ומגיב באירוניה המתבקשת אל מי שעושים כן . על פי עדותו של אביו אוסקר מרני "הוא היה מופרע כבר בגן . לגננת הראשונה הוא אמר שהיא מכוערת, מה שהיה נכון, אבל היינו צריכים להעביר אותו לגן דתי, שם הוא סבל . אחר כך עשינו טעות ושלחנו אותו גם לבית ספר דתי . בגיל שבע הוא חזר באמצע היום והסביר שגורש הביתה כי סירב להגיד את הברכה 'ברוך שלא 4 עשני אשה' . הוא הסביר שזאת תפילה משפילה . פה נגמר הפרק הדתי בחייו . " המרדנות לא פגה . דן עומר פרש מכל מסגרת שנשלח אליה . הוא למד בבית החינוך לילדי עובדים בירושלים ואף בילה שנה בבית ספר חקלאי, אך לא סיים את התיכון וגם שוחרר מהצבא, שבו בילה בין השאר בכלא ארבע בשל בעיות משמעת ונפקדות . כאשר פרצה מלחמת ששת הימים שב לשירות צבאי, אבל עוד בימי המלחמה הביע התנגדות לתוצאותיה . אף שלא למד באוניברסיטה היה למדן מופלג . בן שלוש כבר ידע לקרוא והיה לקורא אובססיבי עד סוף ימיו . בהיותו בן שבע סיים לגמוע את כל הספרים בספרייה העירונית וקיבל אישור מיוחד לשאול ספרים מספריית הבוגרים . בשנות נעוריו בילה רבות בחנויות לספרים משומשים במשולש הירושלמי וקרא ספרים נדירים שהשאילה לו קרובת משפחה שעבדה בספרייה הלאומית . הוא גמע ספרים במהירות פנומנלית והיה בעל יכולת לעכל את הידע הטמון בהם ולתייקו במגירות מוחו .
|
|