|
|
עמוד:xiii
פתח דבר xiii 9 הם נבדלים זה מזה ומהווים באותה שעה גם מאודם . " אחדות אונטולוגית . עולם ודברים מאפשרים זה את זה אהדדי ומבכירים יחדיו, במילותיו של היידגר, ומכאן 10 משתמע כי "פרשת-ההבדל אינה מתַווכת בדיעבד [ . . . ] " — מה שניתן היה לומר על יחס לוגי ( כנטען לעיל ) . עם זאת, זמניות "של בדיעבד", במובן מאוד מסוים ואחר, היא בדיוק מה שאנו מוצאים כאן . שכן פרשת-ההבדל מופיעה כמה שתמיד "כבר מוהה, כהיות מִכְּבָר שממנו ההבכרה 11 פרשת-ההבדל מופיעה ברגע של עולם ודבר מתארעת . " התארעותה כקיימת מכבר . הנקודה הקשה לתפיסה היא הזמניות המתנגדת לשכל הישר . שכן מחד גיסא עולם ודברים אינם קודמים, בקיום אובייקטיווי ותלוש מכל קיום לשוני, לקריאה שהשפה קוראת להם, ומאידך גיסא בקריאה להם הם מתכוננים כקיימים מכבר . 12 זמניות פרדוקסלית דומה באה לידי ביטוי גם בסוף ההרצאה, בעמדתו הדו משמעית של האדם : האדם אשר מקשיב לקריאת השפה כדי להתאים את עצמו אליה גם מטרים ושומע אותה מראש . אך יחד עם התארעותה המתמדת של פרשת-ההבדל, 9 שם, עמ' 44 . 10 שם, עמ' 46 . 11 שם, עמ' 54 . ביחס לפועל "מוהה", ניאולוגיזם שנדרשנו אליו בתרגום ההרצאה, ראו שם, עמ' ,8 הערה 4 . 12 ניתן לראות תפיסה זו של ההבדל ( פרשת-ההבדל בתרגומנו ) אצל היידגר גם כווריאציה על התפיסה שמביאה אותו להתנגד למודל הסובייקט- אובייקט ולנקוט עמדה ביקורתית כלפי רעיון האובייקט ( Gegenstand ) כ"עמידה-נגד", מודל שממנו ישתמע שההבדל כבר מונח מראש ( בעומדו מנגד ) . הבנת היידגר את האדם ואת יחסיו עם השפה, העולם והדברים בהרצאה המתורגמת כאן היא נסיון להעמדת מודל אחר, אלטרנטיבי למודל ההוא .
|
|