|
|
עמוד:xi
פתח דבר xi 7 יוצר עולם המילה "פואטי" : פואטי כיוצר עולם ודברים . ודברים ? השפה יוצרת עולם ודברים ? או שמא היא מזמנת אותם ? אם ביצירה עסקינן, הרי שאנו מניחים שהעולם לא היה קיים קודם לכן . ואם בזימון, הרי שדבר שקיים מכבר מקבל נוכחות במקום שלא היה נוכח בו . ואולם היידגר מזמין אותנו ( במובלע ) להשעות את ההכרעה בין שתי אפשרויות אלה . השיר, כמדובר טהור, איננו רק בדיוני במובן זה שהוא בודה עולם ודברים, אלא גם בהיותו מצביע בד בבד על מעורערות אונטולוגית, שכן מה שננקב בו נמצא בתנודה מתמדת בין נוכחות והיעדרות : הוא אינו פה ( משמע : הוא נעדר, שכן מציאותו שירית בלבד ) ואינו לא-פה ( שכן בשיר מוקנית לו נוכחות ) , ומכאן שהוא גם פה וגם לא-פה . דווקא בשל התנועה המתמדת הזו, השיר, כפיקציה גלויה, מצליח להראות לנו את אופן פעולתה של השפה, היינו את דיבורה של השפה . לדעת היידגר, שירו של גאורג טראקל מראה בשלושת בתיו באופן מופתי את הזימון הכפול של עולם ודברים ( בשני בתי השיר הראשונים ) ואת ציר אחיזתם ההדדית ( בבית השלישי ) . מכאן עולה תמיהה . בְּשיר אנחנו יכולים לקבל את השבעתו של עולם מעורער אונטולוגית — עולם המכונה בדרך כלל העולם השירי, ובשפה מקצועית : העולם הדיאגטי, וזאת על מנת להבחינו מן העולם . אנחנו יכולים לקבל את יצירתו של עולם, אבל לא את יצירתו של העולם, העולם רווי השפה שאנחנו חיים בו . אבל בכך בדיוק הדברים אמורים כאן : מדובר על זימונו של העולם האנושי, שבהיותו רווי בשפה ושורה בה הוא במובן מסוים 7 גם למילה "פיוט" בעברית משותפת אטימולוגיה יוונית זו .
|
|