|
|
עמוד:10
10 פתח דבר חדישים לכריית מידע, ללימוד השימוש הנכון בהם ולהקניית כישורים ומיומנויות התואמים לאלה הנדרשים מאזרחי המחר כהכנה לעתיד לא נודע, עתיר תנאים של אי-ודאות ופערים בלתי צפויים בין המצוי לרצוי . מחקרים בתחום החינוך למאה העשרים ואחת מלמדים על הצורך בשינויים מערכתיים הוליסטיים במערכת החינוך שיוכלו להתמודד עם דרישות העולם המתקדם והמתפתח בצעדי ענק טכנולוגיים . ניסיונות קודמים כמו "מחשב לכל ילד", "למידה משמעותית" ו"מחר 89" מספקים דוגמה לשימוש בפרויקטים ספורדיים, על אף שינויים מערכתיים נקודתיים . בהקשר הזה נדגיש את חשיבות החדשנות החינוכית ככלי לשינוי פרדיגמטי במערכת החינוך . הצעה רלוונטית במיוחד היא העברת מרכז הכובד החינוכי-פדגוגי לתהליך הלמידה וההוראה באמצעות שינויים בתוכני הלימוד, בארגון הלמידה ובכלים ומשאבי ההוראה . המטרה היא לשפר את בית הספר ככלי המכין את התלמידים לחברת הידע המתפתחת בעולם דינמי שאינו מכיר במוגבלות של מקום וזמן . גישה דינמית דומה מתבססת על הכשרת המורים לעולם המחר ועל פדגוגיה חדשה שמייצרת סביבת למידה חדשנית . כל זה נעשה במרחבים חדשניים, פיזיים וירטואליים וטכנולוגיים בתוכניות השונות להכשרת מחנכי העתיד, להוראת מיומנויות וכישורי חשיבה הרלוונטיים היום ובעתיד, כמו מתווה חדש להכשרה להוראה ( מתווה ודמני-ענבר, 2020 ) . כל שנותר הוא לדמיין מהו אותו עתיד . המציאות הוכיחה שהיא עולה על כל דמיון ושהחינוך בעידן הזה נע במסע בין הרצוי והמצוי במרחבי אי הבהירות . מאז משל המערה של אפלטון ( במאה החמישית לפני הספירה ) , טקסט קנוני, רלוונטי ואקטואלי, אנחנו נוטים לחיות במציאויות שונות שבהן האידאות נעות בין הנראות לצלילים, לעיתים כבולים ולעיתים נחשפים לאורה המסנוור של השמש . אולם החינוך נותר בעינו כדיסציפלינה מסורתית ושמרנית המשתנה בקצב איטי . לפיכך נחוץ לשבור את הפרדיגמות הקיימות וליצור פרדיגמות חדשות, כדי שהחינוך המודרני יותאם לעידן של המאה העשרים ואחת ולתמורות הרבות והשינויים שחלו בעולם בכלל, בשדה הטכנולוגיה, המדע והמידע . דוגמה מובהקת לכך היא אומנות המשחק . הידיעה כיצד לשחק היא אינטואיטיבית ועל אף היותה פעילות כה פשוטה היא חסרה
|
|