|
|
עמוד:10
10 פרולוג אחר כך דברים רבים קרו לשי השני : היו הרבה מכוניות, ומישהי בכתה וחיבקה אותו, ורב אחד פנה אליו, ואנשים דחפו לו ליד דף מנוילן עם מילים בארמית שדוֹד עמוס קרא להן 'קדיש', והיו פזורות במקום אבנים שצמחו מן האדמה . אחר כך היה אירוע בר-מצווה שעשו לו, ומה שמדהים זה שהכול בעצם המשיך כרגיל, רק קצת יותר במעומעם, ולפעמים היה משהו עצוב בלי הסבר . והשנים עברו, ובתיכון התפלאו המורים ששי 'לא מממש את הפוטנציאל שלו' ומתחבר לכל מיני טיפוסים מפוקפקים, ובצבא הוא דווקא התעשת וכמעט קיבל תואר חייל מצטיין, ואחרי השחרור שי השני גם למד באוניברסיטה ופגש את נועה והתאהב בה והיא בו, והם החליטו להתחתן . באותו זמן בערך התחילו האיחורים . ושי הראשון ? הוא זינק מהכיתה משנשמע הצלצול באחת וחצי, ועד היום הוא שם, על הברזלים, אבל לא לבד . בכל פעם שהוא מאחר, הוא גורם לאחרים להצטרף אליו, לחכות לאבא שכבר לעולם לא ייקח אותו לדרבי הגדול . * שי — אין זה שמו האמתי, כמובן — היה מהאחדים שענו לפנייתי שנשלחה בדואר ( כלומר, בלי שאטלפן בעצמי לברר נכונות להשתתף ) . לפגישתנו הראשונה לא הופיע, ומסר ששכח להודיע לי שייאלץ לדחות את הפגישה ; את הפגישה שנקבעה תחתיה דחה למועד מאוחר יותר ; במועד השלישי, ככל שנקפו הדקות בבית הקפה שבו קבענו לקיים את הריאיון, התחלתי לדאוג שמא קרה לו משהו . טלפנתי שוב ושוב, ללא מענה . הרגשתי שאני חייב לפגוש אותו ויהי מה, כאילו עתיד המחקר תלוי בשי בלבד . שי לא הגיע לפגישתנו ולא חזר אליי . בעודי עושה את דרכי חזרה מבית הקפה, בניסיון להשלים עם חוסר התוחלת שבציפייה כי שי ייענה לחיזוריי הנואשים, התרקם ונכתב הקטע לעיל . מדוע אפוא בחרתי לפתוח את הספר דווקא במרואיין שמעולם לא הגיע ? הרי ראיינתי 32 יתומים מאב ? בחרתי לפתוח דווקא ברקע הבדוי לאי-היענותו של שי לא מפני שאני סבור שאיחורים כרוניים מאפיינים יתומים — כל שאר היתומים מאב שראיינתי הגיעו בזמן . ממילא אין לי גם דרך לדעת עד כמה התיאור הזה דומה לתחושותיו של 'שי' המציאותי, זה שיצר עמי קשר ואז נעלם . בחרתי לפתוח בסיפורו של שי כי אני מאמין שכשחווים אבדן פתאומי, הרגישות להתחלות ולסופים, לנוכחות ולהיעדר, מתחדדת . רגישות זו נמצאת בעיקר בחלק הלא-מודע של הנפש . המשורר יאיר הורביץ איבד את אביו בהיותו בן שמונה, ואחד משיריו בספרו
|
|