|
|
עמוד:11
היומן, או למה לכתוב ? | 11 למיטה ושוקעת בזכרונות, מחייכת נוכח הלשון המליצית, תמהה נוכח חדוּת האבחנה ונפעמת מן הפער הגדול בין היד הכותבת לבין הדמות שאני זוכרת . השנים חלפו ועדיין רק מעט מזעיר נחשף לאור . בשנתיים האחרונות לחייו, כאשר בילה שעות ארוכות בבית, חזר אבי וקרא ביומניו וסימן קטעים להדפסה, במיוחד כאלה שהיו קשורים במאבקו נגד השילומים ונגד היחסים עם גרמניה . מזכירתו הדפיסה חלקים מהם, אבל היה זה בתחילת עידן המחשב, ורק דפים פזורים נשמרו . ברור מן הסימונים שלו, איקסים קטנים בתחילת הקטעים ובסיומם, שלא בחר בנושאים טריוויאליים, אלא רק בכאלה שסבר כי יעוררו עניין במישהו מבעד למסך השנים, אך כאמור לא הותיר הוראות . ערכנו מבצע של סריקה והקלדה, בשלב ראשון כדי לשמֵר ולהציל, ואני עדיין חולמת לפגוש את אבא ולהגיד לו — לא, זה לא היה לשווא . היומן שלך ליכד את ילדיך ונכדיך סביבך, הם מגלים אותך מחדש ומכריחים אותי לספר שוב ושוב על הבית ועל המשפחה, ויש בו גם ערך היסטורי מסוים שראוי להפכו לנחלת הכלל . היום קוראים לזה מיקרו-היסטוריה או Ego - documents . עכשיו, כשהחלטנו לפרסם חלקית, שוב מטרידה השאלה שהוא שאל לפני שישים שנה : האם הדברים הללו אכן יביאו תועלת כלשהי ? יעוררו עניין ? האם כתביו של אדם, שנולד לפני מאה ועשר שנים, חי לאורך המאה העשרים האכזרית והנהדרת, ידע מכאוב וחולי, צער ואובדן, בצד אופטימיות זוהרת, שמחה ואושר וחיי מאבק ויצירה, שפסקו רק דקות לפני מותו, האם חייו וכתביו אכן מעניינים מישהו מלבד את בני משפחתו הקרובים ? אני סבורה שכן . מדי פעם מבקש ממני היסטוריון או עיתונאי, או מי מאלה שעדיין זוכרים את אבי, לחפש ביומניו התייחסות לנושא כלשהו, ולעתים אני שולחת ביזמתי קטעים שנראים לי רלוונטיים . כך למשל שלחתי לפרופ' מוטי גולני בעת שכתב את הביוגרפיה המונומנטלית על חיים ויצמן, קטע קצר שכתב לזר לאחר מותו של הנשיא הראשון :
|
|