|
|
עמוד:13
פתיחה 13 האנושיים, מתוך הספרים . במובן הזה ברור שהתנ״ך והספרות היהודית שאחריו מציעים פנטזיה . אולי לא רק פנטזיה, אבל לבטח הרבה פנטזיה . אנחנו עצמנו, כשבט, כקולקטיב, מצטיירים באופן מסוים מתוך הפנטזיה הזאת משום שהיא הסיפור המכונן שלנו . מבחינה זאת מדובר בפנטזיה מעצבת . אנחנו מוכנים להאמין בה, להתגבר על ספקות ועכבות, לאפשר לה לעצב את חיינו, את הטקסים שלנו, את תפיסת המציאות שלנו . הדת הממוסדת היא בהקשר הזה מנגנון מתווך שיוצר את ההתאמה בין הפנטזיה של אבות השבט ושל סופריו לבין המציאות הסוציולוגית הנמשכת של השבט . אבל הדת הממוסדת יוצרת גם הרחקה, סטגנציה, ניכור . היה זה גרשם שלום שאמר 3 ניתן להוסיף על שהדת הממוסדת פוערת תהום בינינו לבין נוכחותו החיה של אֱלֹהִים . כך : בינינו לבין הסיפור, בינינו לבין התחושה החיה של הסיפור, הסיפור השואף אל הנשגב, אל המטלטל והמפליא . מוסדות דתיים, פוליטיקה, פלפול רבני ודיבורים לאים על תחום שבת ושעטנז משכיחים מאתנו את הסיפור ואת כוחו, משכיחים מאתנו את הילדים שאולי היינו פעם, או היינו יכולים להיות, הילדים שאי-פעם נשאבו בעיניים שוקקות לתוך סיפורי פלאות על אלים, אלות וגיבורים . מובן שכילד עדיין נאחזתי בעיקר בתמונות ופחות בסוגסטיה של המילים . ובאמת, המקרא מציע לנו דימויים כבירים, תמונות עזות ומטלטלות, אבל אין להפריד את התמונות הללו מן המילים שמעניקות להן תנופה ועומק . כוחו האמיתי של המקרא הוא המילים . אין תחליף לשפה של ישעיהו, של יחזקאל או של מחבר תהלים . הם מציעים לנו עוצמה ספרותית חד פעמית שספק אם היתה כמוה לפניהם או אחריהם . המילים הללו מציירות תמונות, חזיונות, רוקמות מעשים וסיפורים . והסיפורים, או לפחות חלקם, הם פנטסטיים . המקרא מציע אפוא פנטזיות קדומים גועשות ורוחשות ויש לתאר אותן ככאלה . בספר הזה אני מבקש לעשות שני דברים עיקריים : א . להצביע על המימד הפנטסטי השזור במקרא ; ב . להחזיר את המקרא אל קוראיו, להחזיר את הסיפור למעמדו הסיפורי . דווקא הדיון התאורטי המודרני על הפנטזיה בספרות יכול לתפקד כמין ניעור של הספר משכבות של אבק שנערמו עליו . תחת תילי-תלים של הלכות, תחת הררי פרשנויות וחיבוטים רבניים רוחש עדיין הסיפור . במובן זה תשיג הצבת המקרא כספרות בכלל וכפנטזיה בפרט את העברתו לשדה משמעות חופשי בהרבה, פתוח, לא כבול לזמן מסוים או לעמדה מצמצמת . היא תקשור אותו לתרבות העבר ועוד יותר מכך לתרבות עכשווית ( אמנות, ספרות, קולנוע, טלוויזיה ) ותפרוש אותו כשדה פוטנציאלי של השראה ומשחק, של היקסמות . יתכן שהדברים האלה עשויים להישמע כמעט טריוויאליים בחלקים מסוימים של העולם, או בזירות תרבותיות מסוימות שכבר יוצאות מתוך נקודות הנחה דומות או שכבר עושות שימושים מסוג זה בתכנים מקראיים, אבל הם לבטח לא טריוויאליים בישראל 3 גרשם שלום, זרמים ראשיים במיסטיקה היהודית ( תל אביב : ידיעות אחרונות 2016 ) , 6 – 8 .
|
|