|
|
עמוד:19
תשרי תשפ"ו, ספטמבר 2025 גיליון 101 19 "מלאכותית" שמנכיחה נוכחות זרה בלב מרחב מוסלמי . לפיכך, היא הופכת ליעד קיומי : לא פרטנר לדיאלוג, אלא מכשול שצריך להיעלם . מיתוס הכיבוש ותודעת ההתנגדות המשטר האיראני משתמש בכוחו התיאולוגי ליצירת נרטיב שבו השיעים אינם עוד מיעוט נרדף, אלא נושאי הגאולה של האנושות . מתוך הסיפור הזה צומחת תודעת ההתנגדות : לא עוד נרטיב של קורבנות — אלא תביעה פועלת לגאולה באמצעות מלחמת קודש . ישראל, כסמל לחילוניות, קולוניאליזם ומערביות, הפכה ליעד המרכזי . השנאה כלפיה מגויסת לא דרך רגש ספונטני — אלא כמרכיב מובנה, יסוד אידיאולוגי הכרחי לשיבת המהדי . החות'ים בתימן מצטרפים למערך הזה, על אף ההבדלים התיאולוגיים ביניהם לבין השיעה התריסרית . גם הם מאמצים את הסיסמה הקנאית — “מוות לישראל, קללה על היהודים” — ושואבים השראה מהתפיסה לפיה השנאה ליהודים היא תנאי לתיקון עולמי . המוטציה האלימיניסטית פרופ’ דניאל גולדהאגן תיאר אנטישמיות מסוג חדש — כזו שאינה שואפת לדיכוי היהודים, אלא להשמדתם הפיזית . באמצעות מקורות שיעיים מוקדמים כמו דבריו של האימאם השישי ג’עפר א - צאדק, ( 702 - 765 ) לפיהם, יושמדו היהודים על ידי תושבי קום ( עירם של חכמי הדת השיעים, י . ס ) הרפובליקה האיסלאמית מעניקה לגיטימציה דתית להשמדת יהודים, לא רק לישראל כמדינה . המסר הזה, פעם נישא בין מסגדים והלכות שוליים, כעת מופץ בהמונים דרך עיתונות המשטר כמו "כיהאן", ובעיקר — דרך הרשתות החברתיות . הרצון להשמיד את ישראל, שמוצג כלפי חוץ כהתנגדות לציונות, הפך לחלק מתשתית אסכטולוגית — תהליך גאולתי שמסתיים בחיסול "הישות המלאכותית" בלב האומה המוסלמית, ובעקבותיה העם היהודי כולו . עם הדחת השאה והשגת "המטרה הראשונה", ואחריה באופן חלקי שתי המטרות הנוספות באמצעות "גירוש" האמריקאים ( 1983 ) ואחריהם הישראלים ( 2000 ) מלבנון, עברה הרפובליקה האיסלאמית לשלב הבא : כינון טבעת של שלוחים סביב ישראל . חזבאללה בצפון, חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה, והחות'ים מדרום — כל אלה גויסו כשליחים רעיוניים במשחק משיחי עתיר חזון . חמאס, תנועה סונית, שויכה לשירות המהפכה השיעית כחוד חנית בקרב על ירושלים . הם עצמם החלו לכנות את אנשיהם "שיעה" . הקרבה ניכרה לא רק באידיאולוגיה, אלא גם בפרקטיקה : הלווייתו של סאלח אל - עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, נערכה ממסגד שיעי ( ! ) בלב ביירות . הדרך להשמדת "השטן הקטן" כללה שלושה שלבים ברורים : הטבעת — סגירת מעגל סביב ישראל דרך שלוחי טרור אזוריים . הטילים — פיתוח מערך בליסטי מדויק, כולל טילים ארוכי - טווח המסוגלים לפגוע בכל נקודה בישראל . הפצצה — נשק גרעיני שישלים את שחרור האנושות מהעריצות ויבטיח שיבת ה"מהדי" המובטח, ויספק לרפובליקה גם "תעודת ביטוח שלטונית" . כל אחד מהמרכיבים הללו מקודם בהתמדה לאורך עשורים, ולמרות סנקציות ולחצים בין - לאומיים — איראן לא הסיטה את עיניה מהמטרה : פתרון סופי למשטר הציוני, אותו היא תופסת כמכשול גאולי ולא כיריב פוליטי גרידא . מבצע "עם כלביא" ושיבוש המסע המשיחי האסטרטגיה האיראנית, שנבנתה בסבלנות לאורך שנים, ספגה מכה קשה במהלך מבצע "עם כלביא" . בתוך 12 ימים נחלשו משמעותית היכולות של שלוחות טרור רבות, תוכניות הגרעין והטילים ספגו מהלומות כואבות, וחזון "השטן הקטן כקורבן סופי" נראה פתאום רחוק מתמיד . עם זאת, מדובר בניצחון נקודתי בקרב — לא בהכרח בשינוי מאזן קיומי . המשטר האיראני עדיין רואה במאבק נגד ישראל לא עניין פרקטי של אינטרסים, אלא יעד עקרוני, משיחי, אמוני . מדובר בתפיסה אידיאולוגית שמייחסת לישראל לא פחות מתפקיד שורש הרוע — ומכאן, הדחיפות בהכחדתה . המאבק, בסופו של דבר, הוא מאבק רעיוני – תיאולוגי . לפחות, מהצד של הרפובליקה האיסלאמית . חשוב להבין — במונחים של המשטר בטהראן, ישראל אינה עוד מדינה אלא מהות שמיימית שיש לבער . כל עוד מתקיים משטר האייתוללות, יימשך גם המסע לגאולה המובטח, אשר מבחינתם אינו שלם ללא חיסול "השטן הקטן" . המערכה המזרח - תיכונית היא, בעיניהם, הרבה מעבר לסכסוך טריטוריאלי . מדובר במאבק בין טוב לרע, בין אמונה לכפירה, בין שליחיו של המהדי לבין אויביו — ובמאבק כזה, הפשרות אינן קיימות . אולי מתוך הבנה זו, עלינו לגשת למציאות לא עם תקווה תמימה לשינוי מיידי, אלא עם נחישות עמוקה, שיקול אסטרטגי, ובעיקר — אמונה בעתיד טוב יותר משלנו . עתיד שבו לא הכחדה תוביל את חזון הגאולה, אלא פיוס . לא רובה — אלא מילה . מוות לאמריקה, מוות לישראל . שריפת דגלי "השטן הגדול" ו"השטן הקטן" ברחובות טהרן . צילום : ויקיפדיה הדרך להשמדת "השטן הקטן" כללה שלושה שלבים ברורים : טבעת הפרוקסיז, טילים בליסטיים ונשק גרעיני
|
|