|
|
עמוד:14
ה מ ס ע ה ר ו ח נ י ] 14 [ בה הן לציון איכות יקרת ערך של הנשמה והן כמילה-קליפה לציון איכויות מרשימות וללא כיסוי . ההבחנה בין חומר ורוח מקבילה למעשה להבחנה בין חומר ונפש . "אָכֵן, רוּחַ-הִיא בֶאֱנוֹשׁ ; וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם" ( איוב לב : ח ) . מהי הנפש ומהי הנשמה ? ומהי הרוח ? הדיבורים על היבטי הרוח מבלבלים למדי ומכילים כול . אנסה כאן להבהיר למה אני מתכוונת בספר הזה . בכל התרבויות ההבחנה בין נפש לנשמה ורוח היא תשתית האמונה שיש בנו חלק גבוה שנמשך מעבר לחיי הנפש בעודנו חיים, לקראת הנשמה-הרוח שממשיכה להתקיים גם לאחר המוות . ביהדות קיימות חמש דרגות לנפש, שהן נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה . על שלוש הראשונות אדבר בספר זה . אולם איש מעולם לא ראה את הנפש, הרוח והנשמה וגם לא את האלוהות ולא את המוות ; עם זאת הם קיימים בנו כממשות שבה הדבר, הדימוי והסמל חד הם, אף שבכל האמירות עליהם יש מידה רבה של ערפול . אנחנו חיים מתוככי דימויים על עצמנו ועל העולם . הדימויים הם העולם, דימויים שהם חידות . אך לא רק השירה היא עולם של דימויים ; הנפש, הנשמה והרוח הן דימויים של הבלתי נראה ושל מחוז חפץ . פרויד הבחין בין האיד, הכולל את היצרים ודחפים שבדרך כלל אינם מודעים, לבין תודעת האני האמור לכוון את האיד בעזרת הסופר-אגו . במובן זה האיד הוא הנפש והאגו והסופר-אגו הם התודעה, הם הרוח . אצל יונג נוסף גם העצמי שמכוון את תהליכי הנפש, ואפשר לזהותו עם הרוח והנשמה . אפשרות נוספת היא שהעצמי הוא הרוח, והעצמי הגדול הטרנס-פרסונלי הוא הנשמה שבנו, שמתחברת עם נשמת העולם — "הנשמה העליונה שאינה נתפשת [ … ] והיא נשמה של כל הנשמות, והיא נעלמה ואינה יודעת, וכולן תלויות בה . והיא מתעטפת בעטיפה של זוהר הבדולח בתוך זהירה ונוטפת טיפות-טיפות של מרגליות, ומתקשרות כולן כקשרי האברים של גוף אחד, והיא נכנסת בתוכן ומראה בהן את פעולתה, היא והן אחת הן ואין פרוד ביניהן . נשמה עליונה זו היא הנעלמה מכל . " ( זהר, חלק א, רמד ע"ב ) . התודעה עצמה היא הרוח . האם היא השכל ? החשיבה ? תודעה יכולה להיות אלמנטרית וצרת-אופקים ועוסקת בקיום הבסיסי ביותר של הישרדות או
|
|