|
|
עמוד:12
12 לפיכך לימוד ביטויי החילוניות והדתיות בתיאטרון נעשה תוך כדי בחינת השיח החברתי והפוליטי והאידיאולוגיה שהטקסטים התיאטרוניים מגיבים עליהם . הפרספקטיבה החברתית - היסטורית של חיבור זה מתבססת על ההנחה כי שדה האמנות מתקיים כשיח ( discourse ) . הנחת היסוד כאן היא שקיימים שני שיחים הקשורים זה בזה : השיח הרשמי ההגמוני - ציוני - חילוני, והשיח התיאטרוני הפועל גם באופן עצמאי והמקיים משטר שיח משלו המתווה את אופן הבניית הזהויות . מבנהו של שדה התיאטרון כשדה שיח מסמן את המחזות ואת הטקסטים המפרשים אותם כאוסף של היגדים . הגורמים הפועלים ( agents ) הם מוסדות ( בתי תיאטרון רפרטוארי ) , ותופסי העמדות השונות בשיח הם המנהלים, הדרמטורגים, הפרשנים והמבקרים האקדמיים . שדה שיח זה מַבנה משטר שיח חילוני המכונן את עצמו באמצעות ביקורת תיאטרון, כתיבת תולדות התיאטרון, הוראת תיאטרון, הכשרת יוצרים, צרכנות תיאטרון, והנהלה שאופן מינויה ונטיותיה הם פוליטיים . הפרספקטיבה החברתית - היסטורית נשענת גם על האידיאולוגיה האַלתוּסֶרית ( אלתוסר 2003 ) , המבהירה את אופני התפעול של הפרקטיקות יוצרות הזהות הנידונות כאן . יש לה מימוש חומרי - טקסי במציאות, מימוש זה שהוא אחת הדרכים אשר בהם אידיאולוגיה מתמירה את היחיד לסובייקט באמצעות הסבה הקוראת ליחיד להזדהות . האידיאולוגיה השלטת מתמירה את היחיד לסובייקט לאומי בשדה השיח התיאטרוני באמצעות הטקסט והטקס התיאטרוני הקורא להזדהות עם עמדתו . בהנחת האתוס של ההגמוניה החילונית אני מאמצת את ההבחנות של גרמשי ושל ממשיכיו למושג הגמוניה ( גרמשי 2004 ; 1989 McConachie ) . מצב הגמוני הוא מצב שבו החלק הדומיננטי במדינה מצליח לגייס את האליטה הפוליטית, המוסרית והאינטלקטואלית ולכפות את השקפת עולמו, את ה”היגיון” שבסדר החברתי הקיים על הקבוצות הכפופות לו, עד כדי הגדרת הצרכים והאינטרסים שלהן . מצב של שליטה הגמונית, גם כאשר הוא פרטיקולרי מאוד ומכוון לשרת אינטרסים ספציפיים של שכבה או חלק מוגדר במדינה, מוצג ומובנה כמצב אוניברסלי ושוויוני שנועד לשרת את טובת הכלל ואת טובתו של כל יחיד בתוכו, גם אם 8 . זה צריך להקריב את עצמו “לטובת הכלל” ( שם, עמ’ 143 ) בחינת הביטויים של החילוניות והדתיות בתיאטרון נדרשת לבדוק את האופנים שבהם טקסט תיאטרוני מבטא ומגיב לשתי הקטגוריות האלה, באופן מודע ולא - מודע . לשם כך יש למפות תחילה את השיח החברתי - פוליטי שהטקסט התיאטרוני עליו, לבחון את המפה האידיאולוגית, או בשפתו של אלתוסר : את האידיאולוגיה שיש לה מימוש חומרי - טקסי בטקסט התיאטרוני . 8 . מנגנון מעודן נוסף המבטיח את קיומה התקין של הגמוניה הוא יצירתם של צופני הפעלה תרבותיים שבאמצעות מילים, סמלים ומושגים מכניסים את חברי הקולקטיב לתוך עולם שהובנה וסודר בהתאם לצורכי ההגמוניה . חלק חשוב מצופני הפעלה אלה הוא הזיכרון הקולקטיבי הבונה עבר משותף נוכחי, המעניק משמעות משלו להווה ולפרקטיקות הנדרשות מן הפרט ומן הכלל, ואף נותן לגיטימציה לכללי המשחק ולקביעת גבולות הקולקטיב .
|
דליה כהן-קנוהל
|