מבוא

עמוד:11

11 המחזות המקראיים ( אכזר מכל המלך , נסים אלוני ,1953 בראשית, אהרון מגד ,1962 הלילה לאיש משה שמיר ,1962 המסע לנינוה יהודה עמיחי ,1964 העונה הבוערת ,1967 מורד ומלך ישראל אלירז ,1968 כתר בראש , יעקב שבתאי 1969 ) . אבחן את העמדה הפרוזאית, שדרכה התיאטרון מבסס את הממלכתיות הרציונלית, חילונית היוצרת את החיים המודרניים : התיישבות, לחימה, פטריוטיזם וסמלים מרכזיים נוספים של המדינה ( בערבות הנגב יגאל מוסינזון 1949 ; הם יגיעו מחר , 1950 ; הוא הלך בשדות , בית הלל משה שמיר ,1950 קרא לי סיומקה נתן שחם ,1950 חדוה ואני אהרון מגד ,1954 איי לייק מייק , אהרון מגד ,1954 כנרת כנרת נתן אלתרמן ,1961 קזבלן יגאל מוסינזון, 1954 ) בשער השני, שתקופתו היא תקופת השינוי הגיאוגרפי - מדיני, נסקרות שתי עמדות הנרקמות בתיאטרון כלפי דתיות וחילוניות . בערוץ הראשון שתי הקטגוריות האלה זו שוללות את זו, ואילו ברובו של הערוץ השני הן משולבות זו בזו באמצעות הפולמוסים התיאולוגיים המתנהלים סביבן . אלה עוסקים בהצגת “אידיאת האותנטיות” והאינדבידואליזם כאידיאל נשגב מצד אחד, ובהשגבת התיאטרון את האינדיבידואליזם החילוני - ליברלי מצד אחר ( כגון בהצגות ליל העשרים יהושע סובול 1976 ; נפש יהודי , יהושע סובול 1982 ; הנאהבים הלל מיטלפונקט 1991 ; שיינדלה אמנון לוי ורמי דנון 1993 ; בטולות שידוך חנה אזולאי - הספרי ומיכל ורד, 1990 ) . כמו כן מוצג בתיאטרון דיון תיאולוגי המתמקד בכמה שדות דיון : ( 1 ) ביקורת הגאולה וסוגיית התיאודיציה ( קיומו של אל ) אצל חנוך לוין ב הילד חולם ( 1991 ) ובייסורי איוב ( 1981 ) ; ( 2 ) עיון במורכבותה של חוויית האמונה המקראית ( המבוססת על שילוש של 7 אמונה, הלכה והגדרה עצמית כעם ) אצל רינה ירושלמי ב ויאמר וילך 1996 . ערוץ נוסף הוא ביקורת המקורות המשיחיים ביהדות והשפעתם בהווה ( כגון במחזות מלחמות היהודים יהושע סובול ,1981 סינדרום ירושלים יהושע סובול 1988 , חבלי משיח מוטי לרנר 1987 ) . מכיוון שהדיון המחקרי בטקסטים תיאטרוניים ובהקשריהם החברתיים והאידיאולוגיים עדיין אינו מגובש דיו, יש לשאול מושגים וכלים מדיסיפלינות מחקריות חברתיות והיסטוריות . 7 . מגמות אלה ניכרות בסקירת אופן הוויכוח התיאולוגי והדתי בתיאטרונים הישראליים המרכזיים בשנים הנידונות . ואולם לצדם, בתיאטרוני השוליים, התפתחו מגמות וגישות שונות לייצוג תכנים ייחודיים . במאמרם ״לקראת תיאטרון יהודי חדש״ מסווגים יהודה ושרה מוראלי את הגישות לתיאטרון יהודי לכמה קטגוריות : ״שימוש בחומרים יהודיים כהשראה לתיאטרון חדש״ . בקטגוריה זו הם כוללים את עבודותיהם של יוסי יזרעאלי ושל מיכל גוברין . יזרעאלי עיבד סיפורים שיש להם נגיעה לתכנים ולחיים יהודיים ( איש חסיד היה, סיפור פשוט, שבעת הקבצנים, תהילה, הכלה המתה ) , ואילו מיכל גוברין התבססה על טקסים יהודיים כדי ליצור תיאטרון חדשני . למשל, בהצגה תפילת שחרית היא השתמשה בברכות השחר ובהצגה מעגל השנה היהודי . הקהל עבר בחללים שונים, שכל אחד מהם מוקדש ליום משמעותי אחר בלוח העברי . את החוויה החסידית ניסתה גוברין להעביר באמצעות עיבוד של ״גוג ומגוג״ מאת מרטין בובר . קבוצת התיאטרון הירושלמי העלתה את מעשה ברוריה . ראו שרה ויהודה מוראלי ״לקראת תיאטרון חדש״, תיאטרון, רבעון לתיאטרון עכשוי 1 ( 1998 ) .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא