מבוא

עמוד:10

10 והרוחני מרחפת מעליה . הצלחתה של היהדות הדתית על מגזריה השונים התבטאה בתנועה אל מרכזי הכוח הפוליטי של החברה הישראלית וביצירת מוקדי כוח חלופיים בתקשורת, 5 . בחינוך ובאקדמיה דוגמה מאלפת לשינוי שחל בשנות השבעים הוא אופן ההתייחסות למקרא – כפי שאראה בשער הראשון של הספר – במחזות המקראיים . מלחמת ששת הימים היתה קו פרשת המים גם בגישת התרבות הישראלית אל התנ”ך . אניטה שפירא מציינת בספרה “התנ”ך והזהות הישראלית” ( 2006 ) , כי מלחמה זו גרמה לתוצאה פרדוקסלית . בהתלהבות הראשונה שסחפה את העם לאחר המלחמה נהרו תושבי ישראל לתייר בשטחים, לגלות את ארץ המקרא . זה היה גם יומם הגדול של הארכיאולוגים . אך באופן פרדוקסלי, המפגש עם ארץ התנ”ך הרס את הרומנטיקה של המקרא . העימות הישראלי - פלסטיני היה חזק מכדי שהיה אפשר להתעלם ממנו . תחושת שייכות המתבססת על התנ”ך והמתעלמת מן המציאות לא התעוררה : יכולת הקונקרטיזציה של התנ”ך נעצרה אל מול המציאות הדרמטית של הגילוי מחדש של הבעיה הפלסטינית [ . . . ] עתה הופיעה קבוצה חברתית חדשה, שניכסה לעצמה את המקרא, ובקונקרטיזציה מחודדת, שהתייחסה לחבלי ארץ [ . . . ] גוש אמונים נטל את ההתייחסות אל הפשט התנ”כי בנוסח המהפכני החילוני אך הוסיף 6 . לו תוקף של צו מחייב דתי ( שפירא ,2006 עמ’ 24 ) כדי לדון באופני הייצוג וההתייחסות לדתיות ולחילוניות בתיאטרון במשך יובל שנים, בחרתי לחלק את הספר לשני שערים . השער הראשון מוקדש לתקופה שבין קום המדינה לשנות השבעים . השער השני מוקדש לתקופה שבין תחילת שנות השבעים ועד סוף שנות התשעים . בשער הראשון נבחנת ההתייחסות לדתיות ולחילוניות דרך שתי עמדות מרכזיות : דרך העמדה ה”חלומית” ודרך העמדה “הפרוזאית” . אדון בו בדרכי ההטמעה של ההוויות הרליגיוזיות במחזות השונים . העמדה החלומית נושאת שני מסלולים : האחד הוא עיסוקו של התיאטרון במהות הנשגבת של המשיחיות והגאולה ( הוא הלך בשדות , משה שמיר 1948 ) ובמשיחיות המגונה הקטסטרופלית ( בקץ הימים חיים הזז ,1950 הכבשה יוסף בר - יוסף 1970 ) . במסלול השני משורטטים הקווים של העמדה החלומית, של “המקום”, באמצעות 5 . ראו יונה וגודמן ,2003 עמ› 16 ; שפירא 1997 ; אייזנשטדט 1989 ; ליסק והורוביץ 1990 . יש לציין כי מקום המדינה ועד לסוף שנות השבעים לא אין הצגה מרכזית העוסקת בחייהם של החרדים או הדתיים הלאומיים כגון פליישר וחבלי משיח – שהוצגו בשנות השמונים והתשעים . עובדה זו מחזקת את טענתי כי עליית הדתיים על המפה הפוליטית לאחר המהפך הפוליטי ב - 1977 הובילה להגדרתם כאיום בהצגות השונות . 6 . במאבק להשרשת שלילת הגלות כתפיסה בסיסית של הנוער הגדל בארץ, מילא התנ״ך תפקיד נכבד למדי . הוא שימש חוט המקשר בין המתרחש בהווה לבין ההיסטוריה היהודית הקדומה ועם המורשת התרבותית היהודית, מבלי לתבוע מחויבות דתית . באמצעות לימוד התנ״ך יכול היה אדם לראות עצמו כיהודי לאומי מבלי לשמור על תורה ומצוות . ראו שפירא ,1997 עמ׳ 261 .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא