|
|
עמוד:13
| 13 מבוא הבתר מקראית לא נעשתה בידי יהודים, אלא בידי משיחיים חסידי ישו שהפיצו אותה בעולם ההֶלֶני . זו תופעה ייחודית, שלא זכתה להבלטה 4 המהפך הדמוגרפי בין המשיחיים בהיסטוריה של התרבות העולמית . חסידי ישו לבין הנצרות העתיקה נוצר בזכות אימוץ הספרייה המקראית בידי אבות הכנסייה . מהפכה תודעתית זו נעדרת היום מן הנרטיב הלאומי ומתוכניות הלימודים . הטרמינולוגיה בה משתמשים היסטוריונים בחקר ספרי הברית החדשה עלולה להטעות ולעוות את הבנתנו . מדובר במונחים אנכרוניסטיים, דוגמת "נוצרים" ( christianos ) ו"נצרות" ( ςόμσιναιτσιρΧ ) , שאינם רלוונטיים לחיי ישו ולימי חיבור ספרי הברית החדשה . השימוש במושגים אלו החל רק במחצית השנייה של המאה ה- 2 . בשפות זרות נפוצים המונחים ecclesia , church , église , להגדרת חבורת יהודאים נאמנים לישו, ביישובים בהם הטיף פָּאוּלוֹס . מונחים אלה מעצימים את התופעה ללא קשר למציאות ההיסטורית . ככלל יש להימנע ממינוח ששייך לימי אבות הכנסייה ולנצרות ימי הביניים כאשר מתארים את חבורת חסידי ישו בבשורות . המונחים : נצרות, כנסייה, מיניסטריון ( בעלי תפקידים גבוהים בכנסייה ) , אפּיסקוֹפּוּס ( הגמון או בישוף ) , פּרֶסבּיטֶרוּס ( כומר ) , דיאקוֹן ( דרגת כמורה ) , אוּכַּריסטיָה ( סעודתו של ישו ) , פַּסיוֹן ( האירועים שקדמו לצליבת ישו ) או השימוש במונח קוֹנסיליוּם לציון פגישה בין מנהיגי קהילת חסידי ישו — אינם רלוונטיים לתקופת הברית החדשה אלא לימי הביניים . שימוש במונחים אנכרוניסטיים אלה הם בגדר כריסטיאניזציה של היהודאים חסידי ישו . עדיף להשתמש במונחים בהם השתמשו בירושלים באותם ימים . באווירה האסכטולוגית שאפיינה את תקופת שלטון רומא בארץ ישראל, ישו לא היה היחיד שהגדיר את עצמו כמשיח . המשיחיות העסיקה חלקים רבים בעם, ואפיינה את הזרמים הרעיוניים והפוליטיים של התקופה . ההבדל בין כת נאמני ישו לבין שאר היהודאים קשור בעיקר לשאלה האם המשיח עתיד לבוא או האם כבר בא . עד למחצית המאה ה- 2 לספירה קשה היה להבחין בין חסידי ישו לבין היהודים . אפשר לסכם ולומר שהנצרות לא צמחה מתוך היהדות אלא במקביל לה, ושתי הדתות שאבו יחדיו מן המאגר המשותף שבספרייה המקראית והבתר מקראית . כמו כן, סיפורי הברית החדשה אינם אלא
|
|