|
|
עמוד:9
| 9 מבוא הרומי ומהשפעת התרבות ההֶלֶנית . לשיטתי, התפנית המשמעותית ביותר התרחשה רק אחרי מרד התפוצות בשנת 117 , שבעקבותיו נוצרה ישות חדשה : "היהודים" . תפנית זו מחייבת כאמור להשתמש במונחים שונים : "יהודאים" ( Iudaïa, Judaea ) הוא המושג שמתאר את הישות הממלכתית שישבה על אדמתה בארץ ישראל, לעומת "יהודים" 2 ( Iudaïos , Judaeus ) , ישות חדשה שחיה מחוץ לארצה . חוקרים אחדים עדיין משתמשים במונח "יהודים" ככינוי לתושבי הארץ בתקופת המקרא . הדבר נובע בעיקר מרצון ליצור המשכיות בין בני ישראל שבסיפורי האבות ליהודים היום, למרות השוני בין שני העולמות . במקביל, נוצר ההרגל לכנות את תושבי הארץ בימי המקרא בשם "עברים", כדי להבדיל אותם מן "היהודים", למרות שמונח זה נעלם לחלוטין בתקופת המלוכה ושימש במקרים ספציפיים שם גנאי 3 לבני ישראל . חלוקת תולדות ארץ ישראל באמצעות מונחים תאולוגיים כ"תקופת בית ראשון" או "תקופת בית שני", נראית בעיני מנותקת מהקשר היסטורי-מדיני . עדיף לזנוח חלוקה קלריקלית זו ולאמץ חלוקה היסטורית על פי תקופות שלטונן של האימפריות, כגון התקופה המצרית, האשורית, הבבלית, הפרסית, היוונית, הרומית, הביזנטית, האסלאמית וכך הלאה . כמו כן, נפוץ ההרגל בקרב חוקרים ישראלים שכותבים בשפות זרות לכנות את הארץ "פלסטין", כמקובל בעולם, למרות המכשלה האנכרוניסטית שטמונה במונח זה . האקדמיה הישראלית מקיימת הפרדה מנהלית ורעיונית בין חקר המשנה והתלמוד מצד אחד, לבין תולדות התקופה היוונית-רומית- ביזנטית מצד שני, וחקר הולדת הנצרות והאסלאם מצד שלישי . היא מקיימת ארבע דיסציפלינות נפרדות, ארבעה תחומי מחקר שונים, ופוגעת באפשרות להבין תהליכים משולבים בתולדות התקופה . כך נוצר חיץ בין העולם שתיאר בכתביו יוֹסֶפוּס ( יוסף בן מתתיהו ) לבין העולם של חז"ל, ובין שני עולמות אלה לכתבי הברית החדשה והקוראן . במציאות, עולמות אלה היו שלובים והתרחשו בו זמנית . מטרת מחקר זה לבחון פרקים בתהליך התהוות היהודים, באופן המשלב את ארבעת תחומי המחקר האלו באופן אורגני . אין זו מונוגרפיה על קורות היהודים בארצות מושבם, אלא הפניית זרקור אל
|
|