|
|
עמוד:11
| 11 מכל הלשונות מדינה, אזי הוא הופך ללשון . עליית הלאומיות במאות התשע-עשרה והעשרים המחישה היטב את ההיבט הזה : כאשר קבוצה אתנית הופכת לאומה, עשויה לשונה לעבור ממעמד של להג למעמד של לשון . כך, כאשר יוגוסלביה המודרנית התפרקה בשלהי המאה העשרים והתפצלה בין השאר לסרביה ולקרואטיה, נפרדו הלהג הסרבי והלהג הקרואטי זה מזה והפכו ללשונות לאומיות במדינות הללו . לפעמים המרכיב התרבותי שבלשון גובר על הפוליטי . להגֶיה של הערבית המדוברת שונים זה מזה, פעמים עד כדי חוסר מובנות הדדית — דובר ערבית עיראקית לא יבין דובר ערבית מרוקאית, ואף על פי כן גם דוברי הערבית במרוקו וגם דוברי הערבית בעיראק חיים בתודעה שהם דוברים להגים של אותה לשון . כאלה כן אלה סבורים כי הם מדברים ערבית, ועל כן מוצדק לראות בערבית המדוברת שבפיהם שני להגים של אותה לשון, ולא שתי לשונות . המציאות הזאת מתקיימת אף שמרוקו נפרדה מהשלטון המרכזי של בגדד כבר לפני כאלף שנה . במקרה הזה היסוד הקובע הוא תודעת הדוברים, המרגישים את עצמם כדוברי להגים של אותה לשון . ב . לשון יהודית ועברית הלשונות המכונות "לשונות היהודים", ובראשן הערבית-יהודית, הלאדינו והיידיש, היו להגים יהודיים של לשונות מקומיות, ועם השנים קיבלו אופי וסגנון משל עצמם, התפשטו למרחבים גיאוגרפיים גדולים ועברו מדור לדור . היווצרותו של להג לאומי בתוך לשון כללית איננה תופעה ייחודית ליהודים, ולקבוצות לאומיות רבות לאורך ההיסטוריה היו להגים משלהן . אולם בשונה מן הלהגים של הקבוצות הללו, ללשונות היהודים היה תפקיד מרכזי ביצירת הלכידות של המיעוט היהודי בתוך החברה הכללית והן התייחדו במאפיינים לשוניים ייחודיים שתרמו לשמירה על הנבדלות הזאת . בכולן היה רכיב עברי — הן היו רוויות מילים, צירופי לשון ושיבוצי ציטוטים מתוך המקורות, וכן הושפעו מתרגומי המקרא היהודיים באותן לשונות, תרגומים שהיו שונים מתרגומי הנוכרים . פעמים רבות הן גם שימרו יסודות לשון ארכאיים שכבר חדלו לשמש בלשון המקומית .
|
|