|
|
עמוד:9
| 9 ראשית בדיקות, טיפולים ופרוצדורות . ומה היכולת שלי להפעיל על התהליך שאני עוברת את אותם כלים שאני מפעילה בכל "סיפור בריאות" אחר שמגיע אלי כעיתונאית ? אפס . אני עיוורת . רצת מרתון עיוורת . מעולם לא רצתי, אבל ברור לי שכשאתה מזיע בקילומטר השמיני, אתה מנפנף מעליך כל מחשבה ביקורתית על הכביש המשובש או על איכות המסלול הירודה, שאם לא כן — תישאר מאחור . כך גם אני . ליקויים וספקות מבליחים לתוך שדה הראייה שלי, אך מתאדים מיד . כל טיפת אנרגיה נאגרת לצורך המאמץ המרכזי, שבשונה ממרתון אין לי מושג איך יסתיים, ואני לא בטוחה שאגיע אי-פעם לקילומטר ה- 42 . ריצה סיזיפית שבמהלכה אני עוצמת עיניים מול כל מה שאינו משרת אותי מיידית . עיוורון מרצון . אבל כעת, כשאני מרוחקת מעט מהמקום ההוא, אני מנסה לפקוח את עיני . קודם כול את עיני . העיניים האלה הן נקודת המוצא של הסיפור שאספר כאן, סיפורה של ההפריה החוץ גופית ( IVF ) בישראל . אבל זה אינו סיפור אישי . לא רק כי הדרך אל הספר הזה עברה בעשרות שיחות עם מטופלות אחרות, רופאים, חוקרים ואנשי מערכת הבריאות, אלא בעיקר כי הסיפור שיגוֹלל כאן גדול מכל סיפור אישי שהוא ; סיפורה של טכנולוגיה מופלאה, שהביאה אושר לאנשים רבים, אך גם הצליחה, באבולוציה משונה ועקמומית, ייחודית לישראל, לייצר לא מעט "חורים שחורים", אזורי ספק, הטעיות, כיסויים ואינטרסים, שבינם לבין שיקולים רפואיים אין הרבה . ככל שנכנסים לקרביה של המערכת, מגלים רפואה שהפכה גם לתעשייה, כן תעשייה, שמביאה אושר גדול לנשים רבות ועוגמת נפש עצומה לנשים אחרות . תעשייה שיש בתוכה תועפות של כסף, יצרים, תחרות פרועה, ואין בעל בית ששׂם לה גבולות . הספר אינו עוסק בטיפולי פריון אחרים, כי אם בהפריה חוץ גופית בלבד, ללא ספק האינטנסיבי, הקשה, האפקטיבי ומעורר השאלות ביותר בטיפולי הפריון . טכנולוגיה צעירה מאוד — 38 שנים בשימוש בעולם, 34 בישראל — מסקרנת, חדשנית, פורצת גבולות וכלכלית
|
|