|
|
עמוד:117
אופקים | 117 ל ה ש ל י ם ע ם א י-ה ש ל מ ו ת | ש ר י ה ר ו ז נ ה י י ם ה . הלאה, מעבר לטוב ולרע, יש שדה . אפגוש אותך שם . רומי לרוב, מובן אופיו המתלהם-עד-אימה של המרחב הפוליטי שלנו כתוצר התנגשות איתנים בין דעות מוצקות ותקפות . כל צד מבקש להשמיע את קולו ; כשהשאון מתגבר, כל אחד מת חיל לצעוק, עד לזעקה, עד להצטרדות מרה . התקפלות פירו- שה כניעה, שפירושה הפסד, שפירושו איום קיומי על המתאמץ- להשמיע את דבריו . זוהי תמונה טרגית, חסרת תקנה כמעט, של זירת אִגרוף, שחוקיה מכניים : ״האליטה השולטת״ תנצח תמיד, או שתובס בידי ה״דמוגרפיה״, או שתילקח בשבי על ידי ה״קיצוניים״ וכן הלאה . נוימן משרטט תמונה אחרת : כזו שבה האלימות הפושה בח ברה – ההתבצרות בעמדה המוחלטת, הדרישה ( המובנת- מאליה כמעט ) להדחת הזר מהקבוצה – היא גילוי של קונפ ליקט פנימי עמוק, שהוא ביטוי לחיים על פי מודל מוסר שגוי . - זוהי תמונה שבכוחה גם להבהיר משהו באשר לחוסר-השקט, לחרדה ולבלבול . השלום המיוחל, נציע, נמצא במודל המו סרי החדש שמציע נוימן, שיכול להביא להרמוניה – אישית- קודם, ולאחר מכן חברתית . זוהי אתיקה הדורשת התרחבות : האחריות המוטלת על האדם איננה נוגעת עוד אך לפעולותיו הממשיות, וגם התייחסות ( כפי שיציעו דתות מסוימות ) למ חשבותיו פנימה אין בה די : אדם אחראי גם למתרחש בבלתי-- מודע שלו ולזיקתו אליו . משעה שהמוסר ייעשה ״טוטלי״ במובן זה, האנושות תיעשה מוגנת מאיום הצל הבלתי-נשלט . נוימן דורש מבט ישיר, פקוח-עין, אל אזורי הלא-מודע . הפ תרון להתפרצות של תוכני הצל הוא מפגש יזום איתם, עי- בוד שלהם והכללה שלהם באישיות . האדם המוסרי הוא זה- שעיכל את היותו אינפנטילי, חלש, יהיר, מכוער, כושל, חייתי, אלים – והפנים את התכנים הללו כחלק אינטגרלי מאישיותו . מודל המוסר הנוימני מציע ש״טוב״ משמעותו להכיר ברע שבך, ואילו הניסיון להיות ״טוב מדי״ – מעבר למה שביכולת להיות – הוא רע . האדם המוסרי הוא זה שמסוגל לנהל, באופן עצמאי, את המשק הנפשי שלו ; כש״עצמאות״, פירושה טיפול ושימוש מודע בחלקים השליליים בהגשמת האישיות . אפשרות אחת לתרגם את התיאוריה למעשה, היא שכל זיהוי של בינאריות תרבותית או של ״שעיר לעזאזל״ שאליו מופ נה זעמנו, הופך להזדמנות אפשרית למפגש עם הרע . אם אני- חושב באופן חד-משמעי, הרי מתגלמת בי הפרסונה ; מסק רן לראות מה יתגלה אם אניח לעצמי לנהוג באמביוולנטיות- כלפי המתרחש : שמא אשמע במרחק את לחישתו של צילי ? אם זעמי ( ה״מוצדק ! ״ ) מופנה כלפי ״שעיר לעזאזל״, מעניין להעמיק חקור : אולי אזהה בי פתאום חלקים מהאלימות שאותה אני מזהה באויב ; אמונה לא מוכרת במטאפיזי ; או חוויית תלישות ושאלות על זהותי הפרטיקולרית . מי יודע ? זוהי גם תפיסה רדיקלית של רעיון השלום . הסדר המיוחל דורש מצד אחד עבודה קשה ואישית ; ומצד שני הרפיה מאוטופיות מדומיינות . כך – מחד גיסא, הוא דורש אינדיווידואליזם מפו תח וקשוב, פרישה מהקולקטיב והתבוננות אמיצה פנימה ; - ומאידך גיסא, החברה המסוגלת לכונן שלום צריכה דווקא שלא להיות ״חברת מופת״, ״טובה ויפה״ כאידיאל היווני – אלא כזו שהבינה לעומק את אופייה האנושי, החלש, הפיסח . כך המפה שדרושה לנו, זו שתואמת את המציאות כהווייתה, היא מפה אינטגרטיבית : כזו שמסוגלת להחזיק בטוב, ברע ובאין-ספור הגוונים שביניהם . אין זו דרך קלה ; נוימן משווה אותה, כפשוטה, למפגש עם המ וות : מקנן בנו רוע איום . השדים המזמרים בנו, הנחש הלוחש- על אוזננו, המפלצות האורבות בחושך – ״מסע גיבור״ שלם מחכה לזה אשר יהין לשבור את המחיצות שבין הפרסונה שבו לצל הדואב, המחכה . אך בסופו : אוצר . שלום – בתוכו פנימה, ואם ישכיל לרתום את התובנות הללו לכדי מוסר שלם, קול קטיבי – גם לציבור הרחב . - שריה רוזנהיים הוא סטודנט לפילוסופיה ולהגות יהודית במרכז האקדמי שלם ובוגר תוכנית "חזון" של מכון שלום הרטמן .
|
|