|
|
עמוד:87
אופקים | 87 כ כ ל ה ע מ י ם | א ו ר י ת מ ל כ ה של לוט ובנותיו . בני ישמעאל לא יוכלו לקיים את הציווי ״לא תגנוב״, משום שאביהם ישמעאל ״כל עצמן ליסטיס היה״, ״פרא אדם״ . בני כל האומות מתוארים במדרש כמי שמוּתְנים למעשי גזל, גילוי עריות ורצח ; הם לא יצלחו לחיים מוסריים שעליהם מצווה התורה . גם אם אומות אלו מובחנות האחת מרעותה בכשל המוסרי הספציפי שנמצא בהן, בכל זאת הן דומות זו לזו בכך שבכולן נמצא פגם מוסרי יסודי ושורשי . 1 . בספרם מגוי קדוש לגוי של שבת , כרמל, ,2024 עדי אופיר וישי רוזן צבי עומדים על השלבים בהתפתחותה של מהפכה זו, שבאה לידי ביטוי גם בשינויים טרמינולוגיים : הגוי, שבמקרא אינו אלא שם עצם קולקטיבי לעם, קבוצה אתנית – כגון עמון, מואב, ישמעאל ואדום, אך גם ישראל – הופך להיות בלשון חז״ל כינוי פרטי לאדם, שמוגדר על דרך השלילה : הוא אינו מישראל . 2 . בהמשך הספרי מופיעה דרשה נוספת המתייחסת לקטגוריה של מצוות בני נח, המחדדת ומדגישה את ההפרדה והנתק שבין אומות העולם ובין המצוות : ״אלא אפילו שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהן עד שפרקום ונתנום לישראל״ . המצוות הן יחסו המיוחד של האל לישראל ולישראל בלבד . הגויים מצויים מחוץ לעולמן של המצוות . ההבחנה הבינארית בין ישראל לאומות העולם נובעת במחשבת החכמים גם מתפיסת התורה כחוק : זוהי הבחנה משפטית במהותה, הנוגעת לקריטריון התחולה הפרסונלית של החוק על אינדיווידואלים השייכים לקהילה הפוליטית ועל אלו שנמצאים מחוץ לה . האל בוחר בישראל לתת להם את התורה, מפני שהם האומה היחידה בעלת הכשירות המוסרית לקבלה . הבחנה בינארית זו בין ישראל, שנמצאו ראויים וקיבלו את התורה, ובין כל האומות שלא קיבלוה, היא מהמהפכות העמו קות שהתחוללו במעבר בין המקרא לבין ספרות חז״ל . 1 התורה- מכאן ואילך היא סַמן הזהות החדש של ישראל, הבסיס לדגם היהדות הדיאספורית . 2 לפחות על פי דרשת הספרי ומקורות מיכאל גיטלין, אין סוף שבור ( Broken Infinity ) , ,2014 מראה הצבה מוזיאון פתח תקווה, אוצרת : דרורית גור אריה
|
|