בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ: על המחויבות היהודית לשלום של צדק

עמוד:26

26 | אופקים אוטופיה כמצווה במציאות חיינו הנוכחית, שלום אוטופי עשוי להתגלות כחרב פיפיות . לצד החזון וההשראה שהוא מעניק, הוא עלול להיות מקור לייאוש ולתסכול . שכן השכנת שלום אוטופי, שבו נכתת את חרבותינו לאתים, היא מעבר לכוחם של בני האדם, ושלום כזה ישתרר אך ורק בכוח הניסי של אלוהים כשיבחר לגאול את עולמו . בתרגום לשפת המציאות הישראלית, הרוויה בח וויות של מלחמה, סכנה, הרג והקרבה, רבים יאמרו : ״אני תומך- בשלום של צדק עם הפלסטינים, אך רק בעתיד, כאשר הפ לסטינים יכתתו את חרבותיהם לאתים וזאב יגור עם כבש . - וגם אז, ליתר ביטחון, אני מעדיף להיות הזאב״ . ועד שתגיע העת האוטופית הזאת, השלום היחיד האפשרי הוא שלום של אדנות . אני מבין את הנטייה הזאת המאפיינת כיום את רוב החב רה הישראלית . כבר עם דחיית הסכמי אוסלו והאינתיפאדה- השנייה, ובוודאי שאחרי השבעה באוקטובר ולנוכח התמיכה בטבח בקרב רבים מהפלסטינים בעזה וביהודה ושומרון – רבים מאיתנו איבדו את היכולת ואף את הרצון לחתור לשלום . אך המסורת היהודית, המצווה עלינו לרדוף שלום, מצווה עלי נו גם להידמות לאל ולנסות ללכת בדרכיו : ״מה הוא רחום אף- אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון״, ולענייננו – מה הוא משכין שלום, אף עלינו לשאוף להשכין שלום . על אף העובדה ששלום אוטופי הוא נחלתו של האלוהים, אנו מצוּוים לקחת חלק בשאיפה לשלום זה . רדיפה אחר שלום אוטופי היא תיקון לרדיפת שלום עכשיו . תומכי השלום האוטופי מבינים שכרגע אין אפשרות לשלום של צדק, וששלום כזה דורש שינויים רדיקליים בקרב שני הע מים, בראש ובראשונה – הרצון לגור אלו לצד אלו בשלום- ובביטחון הדדיים . הדבר דורש מנהיגות חדשה, חינוך של דור צעיר השבע ממלחמות ומבקש לבחור לו ולילדיו דרך חדשה . המחויבות לשלום אוטופי אינה פסיבית . כרודפי שלום אוטופי, אנו מקבלים על עצמנו לפעול לקירוב אפשרות השלום ולה פיכת החזון האוטופי לבר-מימוש . לשם כך, נדרשים מאיתנו- שני דברים עיקריים . הראשון הוא לא לוותר על נוכחותו של השלום בשיח החברתי, הפוליטי והיהודי . כרודפי שלום, אנו מצוּוים לדבר שלום, לשיר שלום, לקוות לבואו ולדחות כל שיח שבו שלום הוא בלתי אפשרי . כרודפי שלום, אנו חייבים לשמר את ההבחנה בין כפירה בשלום עכשיו ובין כפירה בא פשרות השלום בעתיד . - הדבר השני הוא מחויבות לבחינה עצמית תמידית : כעם של רודפי שלום, מה בכל זאת עלינו לעשות היום כדי לקרבו . בדו מה למקרה של משה וסיחון, שלום של צדק מתחיל בהכרה כי- לצד השני יש זכויות המחייבות אותנו, כל עוד הן לא מסכנות את קיומנו . גם אם אין פרטנר לשלום, אי אפשר להכחיש שיש פרטנר – יש כאן בני אדם שעימם אנו חולקים את ארצנו . כרודפי שלום, אנו מחויבים להכיר באנושיותם של בני העם הפלסטיני, בכך שהם נבראו בצלם אלוהים, ובעובדה שאף הם ילידי הארץ הזאת ושזו היא גם נחלתם . כרודפי שלום, עלינו לכפור בשלום של אדנות כמציאות אידיאלית . כעס, פחד ותסכול פוגעים ביכולתנו להאמין בשלום, ולעיתים אף מונעים אותנו מלהעז לקוות לשלום . זהו הטבע האנושי . אך כאשר רגשות אלו פוגעים בערכים האנושיים שלנו, כך שהפלסטינים הופכים לנטולי זכויות בסיסיות וחייהם נעשים שקופים – הזהות היסודית של היהדות ושל הציונות נשחתת . כאן נעוצה חשיבותו של השלום האוטופי לזהותנו : גם אם שלום כזה לא יגיע היום, המציאות שאליה הוא שואף חייבת להישאר המסגרת הערכית שלנו . התורה לא מצווה עלינו רק ״בקש שלום ורדפהו״, אלא גם ״צדק צדק תרדוף״ . היותנו רו דפי שלום הוא תנאי הכרחי לרדיפת הצדק . - כעס, פחד ותסכול פוגעים ביכולתנו להאמין בשלום . זהו הטבע האנושי . אך כאשר רגשות אלו פוגעים בערכים האנושיים שלנו, כך שהפלסטינים הופכים לנטולי זכויות בסיסיות וחייהם נעשים שקופים – הזהות היסודית של היהדות ושל הציונות נשחתת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא