|
|
עמוד:84
84 | אופקים לדבוק בלאומיות יהודית ללא טריטוריה, במצב של דיאספורה תמידית, המתיישבת עם עקרונות הצדק האוניברסלי, שהיא גם הלאומיות היהודית ה״מקורית״ . עמדות אלו, המכחישות את הלגיטימיות של קיום פוליטי לאומי בתחום המדיני, נראות לעיתים קיצוניות ומנותקות, ומשויכות למה שזכה לכינוי ״הטרלול הפרוגרסיבי״ . ממילא רבים סבורים שאין טעם להידרש להן, בהיותן מזוהות עם הש מאל הרדיקלי . ואולם בירור של טענות רדיקליות כאלו נחוץ- וחשוב כדי לייצב מחדש זהות ליברלית מתונה ובת-קיימא . בישראל, כמו במקומות אחרים בעולם, התומכים בלאומיות ליברלית צריכים לברר לעצמם כיצד יוכלו הרעיונות הליבר ליים על אודות צדק ושלום לעמוד ברוח הסוערת של המחש- בה הפרוגרסיבית המאיימת להחריבם . - פוליטיקה וגלות כנציג הביקורת היהודית-פרוגרסיבית על הקיום היהודי הלאומי בארץ ישראל נוכל לקחת את ספרו האחרון של פרופ׳ דניאל בויארין, שאת כותרתו ניתן לתרגם לעברית בקירוב כ״פתרון ה׳אי-מדינה׳״ ( The No - State Solution : A Jewish Manifesto, Yale UP, 2023 ) . בספר, שהתפרסם בינואר ,2023 יוצא בויארין כנגד הרעיון של ריבונות יהודית בארץ ישראל ( עמ׳ 11 xii, ) : אני דוחה באופן חד-משמעי את פתרון מדינת הלאום להמשכיות הקיום והתרבות היהודיים, ומעדיף את הלאומיות הדיאספורית שאינה מע ניקה ביטחון, אלא רק את האפשרות השבירה- מאוד של קיום קולקטיבי מוסרי . [ . . . ] הרעיון של מדינה יהודית מזעזע אותי לחלוטין . [ . . . ] דוקטרי נה כזו היא תמיד מזיקה, שכן בצורתה הליברלית,- ה״אחרים״ רק נסבלים, ואילו בצורותיה הלא- ליברליות, אפילו זה לא . [ . . . ] הרעיונות האלה, האידיאולוגיה הזאת, כמעט בהכרח מובילים לכך שהשיח הישראלי נעשה יותר ויותר גזעני, יחד עם השיח של תומכי ישראל ברחבי העולם . לפי בויארין, לאומיות יהודית טריטוריאלית היא תופעה מו דרנית, הגורמת מעצם טיבה עוול לפלסטינים תושבי המ- קום, שכן הישראלי תופס את עצמו כאדון הארץ, כמי שה- טריטוריה שייכת לו . יתרה מזאת, היא מובילה לגזענות . כנגד- דגם לאומיות זה הוא מציב בספרו דגם אחר, לטענתו עתיק יותר, של לאומיות יהודית מבוזרת ומפוזרת, ״הלאומיות הדיאספורית״ : היא מתקיימת בכל מקום ואתר, וביטויה העי קרי הוא העיסוק בפרקטיקה יהודית לגווניה, תחת השם הכו- לל ״לימוד תורה״ . בויארין מדגיש כי אין מדובר בלאומיות- של ״גלות״, מונח המבטא מצב זמני, החותר להיות מתוקן כאשר היהודים ישובו לארצם . היהדות המפוזרת, כלאומיות שאינה תלוית טריטוריה, התקיימה בתקופות שונות גם במק ביל לריבונות כזו או אחרת בארץ ישראל, והייתה בעלת זכות- קיום בפני עצמה לא כמצב פגום שיש לתקנו, אלא כמציאות רצויה לכתחילה . יהדות זו הופיעה לדעתו רק בתקופה בתר- מקראית, עם עליית התורה, לימודה וקיומה, כסמן מרכזי של החיים היהודיים, והיא מייצגת את נקודת הראשית של מה שאנו מזהים היום כעם היהודי . דגם זה התפתח והשתכלל ביהדות שעיצבו חכמי המשנה ומחברי התלמוד, המהווה בסיס ליהדות הדיאספורית עד היום . בתפיסתו של בויארין, יהדות הדוחה את היסוד הטריטוריאלי כבסיס לקיומה ממילא גם השאלה מהו הדגם הלאומי היהודי ה"מקורי " או ה"אמיתי" עשויה להיראות כמו התפלפלות אקדמית גרידא, ולעיתים היא אומנם כזו . אולם הפעם זהו דיון פוליטי מאוד, מכיוון שהשאלה שמונחת על הפרק היא מהו דגם הלאומיות היהודית המתיישב עם עקרונות של צדק
|
|